דרשה
לשבת

למה החכם עדיף?

בתלמוד¹ נֶחְלְקוּ רבי אליעזר וחכמים, בעניין "תנורו של עכנאי" - (תנור חרס שנחתך לחוליות, והודבק מחדש באמצעות חול או טיט שניתן בין החוליות), האם הוא מקבל טומאה או לא. רבי אליעזר מטהר, וחכמים מטמאים. רבי אליעזר הוכיח לחכמים באותות ובמופתים שהלכה כמותו: "אמר להם: 'אם הלכה כמותי, [עץ] חרוּב זה יוכיח' - נעקר חרוב ממקומו… 'אם הלכה כמותי, אַמַּת-המים יוכיחו' - חזרו אמת המים לאחוריהם… מן השמים יוכיחו - יצאתה [יצאה] בת-קול ואמרה: 'מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום'!" ואולם למרות כל הניסים הללו, סירבו חכמים לחזור בהם: "עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: 'לא בַשָּׁמַיִם היא'²… שכבר כתבת בהר-סיני בתורה 'אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת'³… באותה שעה, חייך הקדוש-ברוך-הוא ואמר: נִצְחוּנִי בניי, נצחוני בניי".

כלומר, אפילו אם נביא-אמת מוּכר ומקובל בישראל, יאמר דבר הפוך ממה שפסקו חכמים, אסור לשמוע לו. לכאורה, הדבר תמוה מאוד: הרי לנביא יש רוח הקודש! וגם בעניין זה - הרי מן השמים יצאה בת-קול ואמרה שהלכה כרבי אליעזר, ואיך ייתכן שלא נשמע לנביא ולבת-קול?!

לעיין בתורה ולהבין את צפונותיה

ההסבר הוא, כי אכן במבט מצומצם, נראה לא הגיוני להעדיף את דברי החכם על דברי הנביא, אולם אם נרחיב את מבטנו - נגלה שהדבר מתבקש. התורה לא ניתנה רק למשה או לשאר הנביאים. התורה ניתנה לכלל ישראל. אם כן, חובה עלינו להאמין שיש ביכולתנו להבין את התורה בשכלנו, שאם לא-כן, נתינתה לנו תהיה לְבַטָּלָה. בנוסף לכך, נדמיין מה יקרה בעולם בו יכול לקום נביא ולבטל את הכרעתם של חכמי התורה. איזו זילות תהיה לחכמינו, אם לפתע יקום נביא ויגלה שהם טעו בדבריהם. כל קרנם של חז"ל תרד, והעם לא ישמע עוד לדבריהם, וכך יצא שכרנו בהפסדנו⁴. גרוע מכך, אם ההכרעה תימסר לנביא, איש לא ינסה לעיין בתורה ולחקור את צפונותיה, ואפילו אלה שימשיכו ללמוד, לא יבטחו ביכולתם, וימתינו להכרעת הנביא.

סיבה נוספת לכך שהפּסיקה ההלכתית ניתנה בידי החכמים ולא נמסרה לנביא, היא שהקדוש-ברוך-הוא ידע כי יבוא יום ותחדל הנבואה מישראל. נדַמה בנפשנו, מה היה קורה אילו תורתנו הייתה נסמכת רק על דברי נבואה, ולפתע הייתה נפסקת הנבואה מישראל. הרי היינו נותרים המומים ונבוכים ללא כל יכולת לפרש דבר מדברי התורה.

למעלה מהשכל האנושי

מעבר לבעיות האמורות שהיו עולות אילו הכרעת ההלכה הייתה נמסרת לנביאים, ישנה סיבה נוספת הקשורה למעלתם של תלמידי החכמים. לאמיתו של דבר, גם בתלמידי-החכמים יש רוח נבואית⁵, לצד יושר שכלם וחכמתם, כי אם לא כן, כיצד יוכלו להתעמק ולהבין סתרי תורה שהיא למעלה מן השכל האנושי. לימוד התורה הוא חוכמה השואבת את כוחה מ'ריבונו של עולם', ולכן "חכם עדיף מנביא"⁶.

ויש בהסברים אלו סדר של 'לא זו אף זו'. אין לומר שאין בשביל מה ללמוד ורק הנביא יכול לפסוק הלכה, ולא זו בלבד, שכן צריכים ללמוד, עבור הזמן שבו לא יהיו נביאים, אלא גם בזמן הנביאים, יש כוח, ואפילו מעין נבואה, לתלמידי חכמים. נמצאנו למדים על מעלתם הגדולה של תלמידי-החכמים, ועל כך שיש להם סייעתא דשמיא בפסיקתם.

1. תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף נ”ט עמוד ב’. ↩

2. דברים, פרק ל’, פסוק י”ב. ↩

3. שמות, פרק כ”ג, פסוק ב’. ↩

4. כי גם אם בדין מסוים נכריע נכון כדברי הנביא, מאחר שבשאר הדינים לא נשמע לדברי חז”ל, רב ההפסד על השכר. ↩

5. כמבואר בדרשות הר”ן (הדרוש השנים-עשר) כי חכם ונביא הם שני תפקידים שונים. ↩

6. תלמוד בבלי, מסכת בבא-בתרא, דף י”ב, עמוד א’. ↩