ואם הדיינים טועים?
"לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל", ודרשו חכמינו זיכרונם לברכה1: "אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל, ועל שמאל שהוא ימין".
החיוב לשמוע לפסיקת הסנהדרין, מובן לכל בר דעת, שהרי הם חכמי הדור שנבחרו על-ידי העם ועל-ידי המלך, ובוודאי הצדק אִתָּם2. אך חכמינו מלמדים אותנו שהחיוב לציית לסנהדרין חמור במיוחד, ואפילו כשאנו בטוחים שהסנהדרין טועים, עלינו לשמוע להם.
ונשאלת השאלה:
הרי אם הסנהדרין טועים ונשמע להם בכל זאת, נסור מן האמת ונעבור על דבר ה'?!
השכר מבטל את הנזק
לשיטת רש"י3 אמנם לא מדובר כאן על מקרה שבו בית-הדין אכן טעה, אלא על דבר שנראה בעינינו כאילו הוא טעות. במקרה כזה, עלינו לבטל את דעתנו, בהנחה שכנראה הטעות היא שלנו.
הר"ן4, לעומת רש"י, הבין את הפסוק כפשוטו. אכן, קורה שהסנהדרין טועים בהוראתם. ואולם, ברובם המוחלט של המקרים, הכרעת הסנהדרין היא אמת לאמיתה. לכן עדיף להישמע לדברי הסנהדרין תמיד, גם אם לעיתים רחוקות תיפול בדבריהם טעות - מאשר לא לציית, להרבות מחלוקות בישראל, ואז בוודאי שנטעֶה הרבה יותר.
יתירה מכך, אדם שישמע לדברי הסנהדרין אפילו אם טעו, הרי השכר שיקבל עבור השמיעה לדבריהם, והתיקון שעשה בנפשו בכך שהחליט לשמוע לדברי התורה, יבטלו את הנזק שיִגָרֵם לו בעקבות החטא.
חריגה כהוראת שעה
ואולם, קשה לקבל את שיטת הר"ן. האם ייתכן שהתורה תְּצַוֶּה אותנו דבר שיש בו שמץ של חטא או של הפסד?! האם התורה מְצַוָּה אותנו לקיים מצוה שיש רק סיכוי טוב שהיא צודקת ולא יותר?! הרי ה' אמת ותורתו אמת בצורה מוחלטת! ואין בתורה שום צד או מקום לטעוּת.
לכן נראה להציע הסבר אחר: דברי התורה וכלליה בוודאי ישרים וצודקים, והתורה לא מצַווה ללכת אחרי הטעות של בית דין, כי אין פה שום טעות.
אך מבחינה מעשית, אי-אפשר שחוקי התורה שהם כלליים, יתייחסו לכל מקרה פרטי שיתרחש אי-פעם.
לדוגמה: בדיני ממונות, ישנו כלל5 "המוציא מחברו עליו הרְאָיָה"6. אמנם ייתכן מקרה שהתובע תובע את שלו בצדק, אך אין בידו ראיה. במקרה כזה, אם השופט יפסוק לפי הכלל האמור, הוא יגרום לחוסר צדק במקרה פרטי זה, ואם הוא יכריע לפי הצדק במקרה הפרטי, הוא יחרוג מהכלל.
על מקרה כזה, דיברה התורה בפסוקים שלנו. בית-הדין רשאי לחרוג מכללי התורה כ'הוראת שעה', כפי הזמן והמקום. לכן, גם אם נראה לנו שבית-הדין פסק במקרה מסוים בשונה מהכלל הרגיל, בכל זאת אסור לנו לסור מהוראת הסנהדרין - אלא עלינו לעשות ככל שיורו לנו7.
מדרש, הובא בפירוש רש”י לפסוק י”א, דיבור-המתחיל “ימין ושמאל”. ↩
מה גם שהשכינה שורה בסנהדרין, כפי שהובא בדרשה הקודמת. ↩
ראה ‘שפתי חכמים’ (אות ז’) על פירוש רש”י. ↩
דרשות הר”ן, הדרוש האחד-עשר. ↩
תלמוד בבלי, מסכת בבא-קמא, דף ל”ה, עמוד א’. ↩
כלומר, כאשר שני אנשים מתדיינים על חפץ או על סכום כסף, האיש שהחפץ או הכסף לא בידו, הוא זה שצריך להביא ראיה לטענתו. ואם לא יביא ראיה, הדבר יישאר בידי חבירו שברשותו הדבר נמצא. ↩
לפי זה מה שאמרו חז”ל: “אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין”, הכוונה לפי הכללים היא שהימין הוא שמאל, אבל במקרה הזה של “הוראת שעה” הימין הוא ימין. ↩