אובדן שליטה?
בפרשתנו מסופר על 'דור הפלגה', כאשר בני האדם התאחדו לבנות מגדל אשר "ראשו בשמיים"1 כדי להילחם בקדוש-ברוך-הוא. כאשר הקדוש-ברוך-הוא ראה שכולם התאחדו יחד למטרה זו וכולם דוברים אותה שפה, כך שאין דבר שהם יהיו מנועים מלעשות, הוא בלבל את שפתם כך שלא יבינו זה את זה וכך יתפלגו ולא יוכלו לבצע את זממם.
על כך עולה תמיהה פשוטה: הרי לקדוש-ברוך-הוא יש שליטה מוחלטת בכל התרחשות בעולם על כל פרטיה, ואיך ייתכן מצב בו בני אדם בלתי ניתנים לעצירה ויכולים לעשות ככל העולה על רוחם?
כלי לברכה
בני 'דור הפלגה' הפנימו היטב את משמעות האחדות. הם ידעו שאחדות שמקבלת ביטוי בשפה אחת ואתר מרכזי אחד, היא אמצעי להשיג דברים גדולים באמת. כאשר אנשים יחידים רבים מתאחדים - הם הופכים לגוף גדול וחזק שעולה בעוצמתו על הכוח של כל אחד מהם כיחיד. הם הכירו במעלת האחדות ככלי לברכה של אור ושפע אלוקי, שיאפשר להם להיות בלתי ניתנים לעצירה.
הבעיה שלהם הייתה המטרה. הם רצו לנצל את העוצמה הרוחנית והגשמית שלהם כגוף אחד, למטרות שליליות - מלחמה בקדוש-ברוך-הוא ובשלטונו בעולם.
כדי לאבד את הדבק שאיחד ביניהם ולבטל את יכולת התקשורת שלהם, היה צורך ליצור ביניהם פילוג ופיצול ולבלבל את שפתם. כך הם חזרו להיות אוסף של יחידים פרטיים ולא גוף אחד הזוכה לברכה אלוקית.
הצד החיובי
אמרו חכמים2: "מרובה מידה טובה ממידת פורענות". כלומר, הכוח וההשפעה של הטוב, חזקים בהרבה מהכוח וההשפעה של הדברים השליליים. והתנא רבי שמעון בן חלפתא אומר3: "לא מצא הקדוש- ברוך-הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום".
מסיפור 'דור הפלגה' נוכל לקחת את הצד החיובי של ההתאחדות כמסר משמעותי לחיים. עלינו להפנים שאחדות סביב מטרות חיוביות וערכים חיוביים, הופכת אנשים פרטיים לציבור שהוא כלי ראוי לקבלת אור שפע אלוקי. כאשר ננהג באהבת ישראל, נתחבר ל'יחד' הכללי של עם ישראל, ואז כוחנו יהיה עוצמתי ובלתי ניתן לעצירה, וכך נקרב את בוא הגאולה השלימה.