דרשה
לשבת

הברכות שאחר המבול

לאחר שתם המבול, פונה הקדוש-ברוך-הוא לנח ולבניו, ומברך אותם¹: "פרו ורבו, ומִלאו את הארץ. ומוראכם וחיתכם יהיה על כל חַיַּת הארץ… כל רמש אשר הוא חי, לכם יהיה לְאָכְלָה… שופך דם האדם, באדם דמו יִשפֵך", ומוסיף להם עוד ברכות.

יש להבין: מדוע בחר ה' לברך את נח ובניו בברכות אלו עכשיו, הרי חלק מברכות אלו ניתנו כבר לאדם הראשון², ואם כן, מה החידוש והתוספת בחזרה על ברכות אלו לנח ובניו?

גם הצורך בחלק מן הברכות, אינו מובן. לדוגמה, הברכה "ומוראכם וחיתכם יהיה על כל חית הארץ" היא מציאות קיימת הטבועה בעולם, וכך היה גם קודם המבול. אם כן, מהו הצורך בברכה זו?

חשש מהעתיד

כאשר נח ובניו יצאו מן התיבה, הם יָרְאו מהעתיד. הם חששו שלאחר המבול אין אפשרות לקיום העולם, וזאת מכמה סיבות:

ראשית, האדם זקוק למשפחה וחברים, וכל קרוביהם ומכריהם נספו במבול. שנית, נח ובניו חששו מהחיות. אמנם לפני המבול החיות יָרְאו מפני האדם, אך כעת הם חששו שמא בעבר יראת החיות מבני האדם הייתה מפני מספרם הגדול של בני האדם, ואילו כעת שמעטים הם, אולי החיות לא יפחדו מפניהם.

החשש השלישי, היה לגבי מקורות המזון. קודם המבול התקיימו בני האדם מפירות העצים המשובחים, תבואת השדות ויבול הכרמים. אולם כעת, לאחר המבול, הכל הושמד ולא נותר לכך זכר.

הם חששו גם שלא יארע להם מה שקרה בפעם הקודמת בה חיו בעולם רק נפשות בודדות. כזכור, אז התפתח ריב בין קין והבל, שהוביל לרצח הבל. חששם הגדול היה כי מאחר שהם כל-כך מעטים, חסרונו של כל אחד יהיה כה מורגש עד שלא יצליחו להתגבר על כך.

ברכות כתשובות

ברכותיו של הקדוש-ברוך-הוא, היו למעשה תשובות לחששותיהם. ה' ביקש להרגיע את נח ובניו, לעודד אותם ולהפיג את החששות שלהם - אחד לאחד.

לגבי החשש הראשון, אומר להם הקדוש-ברוך-הוא: "פרו ורבו". במקום להיות מודאגים מהמספר המועט של בני משפחה וחברים, בְּנוּ עולם חדש ותיצרו מצאצאיכם משפחות גדולות וחברים טובים, במקום הדורות החוטאים שחיו לפניכם.

כנגד החשש השני, עונה להם הקדוש-ברוך-הוא: "ומוראכם וחיתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים" - גם כעת. שכן, החיות פוחדות מבני האדם משום שהאדם ניחן בשכל, שהוא "מוֹתַר האדם מן הבהמה", נועד לשלוט בעולם ולהנהיג אותו, והדבר לא תלוי בכמות של בני האדם.

ובאשר לחשש השלישי, של מחסור במקורות מזון, הקדוש-ברוך-הוא מתיר לנח ובניו וצאצאיהם לאכול בשר, ואומר להם: "כל רמש אשר הוא חי, לכם יהיה לאכלה, כירק עשב נתתי לכם את כל"³.

וביחס לחשש הרביעי והאחרון, מפני אובדן חיים כשבני האדם כל-כך מעטים, מזהיר אותם הקדוש-ברוך-הוא כי יש דין ומשפט, ומי שיהרוג את אחיו, דינו מוות - "שופך דם האדם, באדם דמו ישפך"⁴, וכשבני האדם יהיו מודעים לעונש החמור על רצח, הם ייזהרו ויישמרו מאוד שלא לקפח חיים, חלילה.

1. בראשית, פרק ט', פסוקים א'-ז'. ↩

2. בראשית, פרק א', פסוקים כ"ח-ל'. ↩

3. בראשית, פרק ט', פסוק ג'. ↩

4. בראשית, פרק ט', פסוק ו'. ↩