דרשה
לשבת

מהי הסיבה למיקום הציווי?

בפרשת תצוה, מדובר בהרחבה על בגדי הכוהנים ועל עבודת הכוהנים במשכן. ואולם, בתחילת הפרשה, לפני הציוויים הקשורים להקדשת הכוהנים לשרת בקודש, מְצַוֶּה הקדוש-ברוך-הוא את משה רבינו על סידור המנורה והעלאת נרותיה.

ונשאלת השאלה:

מדוע מופיע הציווי על עבודת המנורה כאן, לפני סיום הציוויים על כלל כלי המשכן¹, ולפני הדברים המתייחסים לכוהנים, המשרתים בקודש שעליהם תוטל המלאכה?

בין "תצוה" ל"צו"

אם נדייק בלשון הציווי על הדלקת המנורה, נשים לב שגם כאן עולה תמיהה: מדוע נאמר "ואתה תצוה את בני ישראל", ולא "צו את בני ישראל"? הרי המשמעות של "ואתה תצוה" היא תיאור של מה שעתיד לקרות - ולא ציווי, בעוד שכאן לכאורה ראוי להשתמש בלשון של ציווי?!

ההסבר לכך הוא, שאכן, הכתוב כאן לא בא לצוות על הדלקת נרות המנורה. הציווי על העלאת הנרות, מופיע בפרשת "אמור"² במילים: "צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר, לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד".

בגדים הולמים למשימה

הפסוקים על המנורה שבפתח פרשת "תצוה", מהווים הקדמה לנושא בגדי הכהונה, עליו מדובר בהמשך. הקדוש-ברוך-הוא מספר למשה שהוא עתיד לצוות אנשים מבני ישראל להיכנס אל הקודש פנימה, ולהיטיב את נרות המנורה, ואין זה מן הראוי שאנשים בבגדי הדיוט [אדם פשוט] ייכנסו לעשות דברים שבקדושה כל-כך נעלה.

לכן, תחילה באים הפסוקים על המנורה, הפותחים את פרשתנו, כדי לבאר את הצורך בבגדי הכהונה, ואחריהם מגיע הציווי: "ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך, לכבוד ולתפארת"³.

1. שכן, עדיין לא נאמרו הציוויים על עשיית הכיור ומזבח הקטורת. ↩

2. ויקרא, פרק כ”ד, פסוק ב’. ↩

3. שמות, פרק כ”ח, פסוק ב’. ↩