השחתת הארץ
בפרשתנו מספרת התורה על מצב העולם בתקופה שלפני המבול. תחילה מתואר המצב: "ותשחת הארץ לפני הא-לֹהים". ובהמשך נאמר שוב: "וירא א-לֹהים את הארץ והנה נשחתה"1.
בפשטות נראה כי אחד מהפסוקים הללו מיותר, שכן התוכן של שניהם זהה - ה' רואה את השחתת הארץ. אולם מאחר שכל דבר בתורה מכוון ומדויק, יש להבין: מהי משמעותו המיוחדת של כל פסוק - שלא קיימת בפסוק השני?
בנוסף, יש להבין, מדוע בפסוקים אלו2 חוזרת התורה שוב ושוב על המילה "הארץ", לא פחות משש פעמים?
'בין אדם למקום' ו'בין אדם לחברו'
ההסבר למה שנראה ככפילות בפסוקים הוא - שבפסוק הראשון, בו אומרת התורה "ותשחת הארץ לפני האלוקים", אין הכוונה כלשון בני אדם - שהאנשים השחיתו את דרכיהם אל מול פניו של הקדוש-ברוך-הוא, אלא משמעות המילים שונה לגמרי.
בפסוק הראשון, מלמדת אותנו התורה מהו סוג החטאים בהם חטאו בני אותו הדור, ואומרת שהיו שני סוגים של חטאים. האחד: "לפני האלוקים" - חטאים ש'בין אדם למקום'. והשני: "ותמלא הארץ חמס" - חטאים ש'בין אדם לחברו'.
הפסוק הבא איננו חוזר ומפרט את סוגי החטאים, אלא מלמד אותנו שהקדוש-ברוך-הוא 'רואה' את התנהגות בני האדם, את החטאים שלהם שהשחיתו את הארץ, דבר שלא מופיע בפסוק הקודם.
'ארץ' = חומר
הקדוש-ברוך-הוא ברא את העולם כך שרוח וחומר משמשים בו בערבוביה. תכלית הבריאה היא להשליט את הרוח על החומר, שהרוחניות תוביל ותנהיג את החומריות, וכך גם הצדדים היותר נמוכים שבמציאות העולם יירתמו לעבודת ה'.
המילה "ארץ" המופיעה בפסוקים אלה, רומזת לחומר. לכן, הפסוק "וירא א-לֹהים את הארץ והנה נשחתה" מתפרש על השחתת החומר שלא מילא את תפקידו בבריאה, ולא קיבל את מרות הרוח.
כדי לשלול הבנה מוטעית כאילו הכוונה להשחתת ואובדן האדמה ו'הארץ' הפיזית, מוסיפה התורה ומפרטת את סיבת ההשחתה: "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ" - בני האדם השחיתו את דרכם ונתנו לחומר הארצי למשול בהם.
כך גם בהמשך, בדברי ה' "הנני משחיתם את הארץ"3; כלומר, אני משחית רק את החלק החומרי, 'הארץ' שבהם, עד שייבנה עולם חדש בו הרוח תמשול על החומר, ואז גם החומר יקבל את מקומו הראוי לו וימלא את תפקידו בבריאה.
יהי רצון, שעל ידי מעשינו ועבודתנו בעולם, לתקן ולרומם את החומריות - ובכלל זה הנפש הבהמית שבתוכֵנו ותכונותיה - ולנצל אותה לרוחניות, בלימוד התורה וקיום המצוות, נזכה לראות בקיומה של ה'ארץ' הקדושה, ארץ זבת חלב ודבש, בישיבת כל בני ישראל על אדמתם, בביאת המשיח בקרוב ממש.
בראשית, פרק ו', פסוק י"ב. ↩
בראשית, פרק ו', פסוקים י"א-י"ג: "וַתִּשָּׁחֵת הארץ לפני הא-לֹהים, וַתִּמָּלֵא הארץ חמס. וירא א-לֹהים את הארץ והנה נִשְׁחָתָה, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץַ. ויאמר א-לֹהים לנח, קץ כל בשר בא לפנַי, כי מָלְאָה הארץ חמס מפניהם, והנני מַשְׁחִיתָם את הארץ". ↩
בראשית, פרק ו', פסוק י"ג. ↩

