הסתירה והתירוצים
לעניין חלוקת הארץ מצינו סתירה, לכאורה, בדברי התורה. מצד אחד, כתוב: "לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ". כלומר, על משה לחלק את הארץ בין השבטים לפי גודלם. מצד שני, כתוב "אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ"1. כלומר, הארץ תתחלק בגורל על-פי ה'.
רש"י מפרש, שאמנם הייתה חלוקה של הנחלות לפי גודלו של כל שבט, אלא שחלוקה זו נעשתה על-פי הגורל מאת ה'. הרמב"ן, לעומתו, תירץ שחלוקת הנחלות לשבטים הייתה על-פי הגורל, ואילו החלוקה הנחלה הייתה לפי הגודל של כל משפחה.
קשיים בשיטות רש"י והרמב"ן
אך גם בשיטת רש"י וגם בשיטתו של הרמב"ן יש קשיים.
לשיטת רש"י קשה, הרי מפורש בתורה: "לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ" - הקדוש-ברוך-הוא מְצַוֶּה את משה שהוא עצמו יחלק את הנחלות לכל שבט ושבט לפי גודלו. אם כן, כיצד אפשר לומר שהדבר נעשה בגורל על-פי ה', כפי שפירש רש"י?
ולשיטת הרמב"ן קשה, הרי תחילה נאמר: "לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ", ורק לאחר מכן נאמר: "אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ". ואילו לשיטת הרמב"ן, היה צריך לומר תחילה שהארץ נחלקה לכל שבט על-פי הגורל, ורק לאחר מכן שהנחלות נחלקו בין המשפחות לפי הגודל של כל משפחה.
חלוקה צודקת
לכן יש להציע פירוש שלישי:
אכן, נחלות השבטים נחלקו על-פי הגורל, אלא שבגורל לא עלה מה יהיה גודלה של נחלת כל שבט ושבט, אלא רק באיזה אזור בארץ תהיה הנחלה. השלב הבא היה, הגדרת הגבולות והגודל של כל נחלה ונחלה. התפקיד נמסר בידיו של משה שיעשה זאת בחלוקת צודקת, לפי גודלו של כל אחד מהשבטים.
במדבר, פרק כ”ו, פסוק נ”ה. ↩