דרשה
לשבת

כפילות מיותרת?!

הציווי על 'קורבן התמיד' מופיע לראשונה בפרשת 'תצוה' בספר שמות - "וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִיד. אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר, וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם"¹. בפרשתנו, שב הקדוש-ברוך-הוא ומְצַוֶּה את משה על כך: "צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי, תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ… אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר, וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם"².

מה פשר הכפילות הזאת? מדוע יש צורך לחזור ולצוות על 'קורבן התמיד' פעם נוספת?

עוד דרוש ביאור: מדוע הוקרבו התמידים דווקא בבוקר ובין הערביים? ומדוע היה 'קורבן התמיד' דווקא כבש, ולא שור או איל שהם קורבנות משובחים וחשובים יותר?

אמצעי להתקרבות ולנבואה

להבהרת הדברים יש לזכור, כי קודם לכן בפרשה, הקדוש-ברוך-הוא הודיע למשה על מותו הקרֵב. ההודעה נועדה לכך, שמשה ישלים את משימותיו האחרונות, ויכשיר את הקרקע ליום שאחרי מותו.

כל עוד משה חי בתוך בני ישראל, הייתה הנבואה שורה בעם בקלוּת יחסית, והקשר עם הקדוש-ברוך-הוא היה רציף וישיר. עצם הנוכחות של דמות בעלת שיעור-קומה כמשה, רוממה גם את העם. כעת משה עומד למות, ולכן היכולת של העם להתקשר עם הקדוש-ברוך-הוא וכן היכולת להגיע לנבואה - עומדות להיות קשות הרבה יותר.

הקרבת הקורבנות, היא אמצעי להתקרבות לקדוש-ברוך-הוא וליכולת לזכוֹת לנבואה. במהלך חייו של משה, הוא היה זה שזרז את הכוהנים להתמיד בהקרבת התמידים במועדם.

לקראת מות משה, עלה חשש שלאחר מותו, הציבור לא יקפיד ולא ידקדק ב'קורבן התמיד'. ולכן, כדי להזכיר וכתוספת זירוז, הזכירה התורה את המִצְוָה פעם נוספת, ואמרה - "אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי, תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ".

להשריש אמונה

'קורבן התמיד' נועד להשריש בלב בני ישראל דעות ואמונות אמיתיות באלוֹקות, ובמעשיו של הקדוש-ברוך-הוא.

התהליך הטבעי המקיף ביותר והגדול ביותר שמתרחש בעולם, הוא המעבר מיום ללילה ולהיפך. אולי זהו התהליך הכי קרוב לבריאת העולם שאנו רואים בעינינו.

תנועת השמש קובעת את זמני היום והלילה. קורבנות התמיד בשחר ובין הערביים, נועדו להעיד על כך שהקדוש-ברוך-הוא הוא המניע את השמש, ובידיו היום והלילה - "לְךָ יוֹם אַף לְךָ לָיְלָה, אַתָּה הֲכִינוֹתָ מָאוֹר וָשָׁמֶשׁ"³.

לכן גם היו התמידים כבשׂים, כדי לרַמז על האור והחושך - היום והלילה הכובשׁים⁴ את העולם.

1. שמות, פרק כ”ט, פסוקים ל”ח - ל”ט. ↩

2. פרק כ”ח, פסוקים ב’ - ד’. ↩

3. תהילים, פרק ע”ד, פסוק ט”ז. ↩

4. אמנם “כבשׂים” הן בשין שמאלית אבל רומזות ל”כבשׁים” בשין ימנית שכובשׁים את העולם. ↩