מה היה החטא?
אחד האירועים שהתרחשו במדבר, שמשה רבנו מעלה בדבריו לבני ישראל בפרשתנו, הוא 'מֵי מריבה'. ובהקשר זה, משה מזכיר כי הדבר היה הסיבה לאי-כניסתו לארץ. לפי רש"י1 משה נענש ולא נכנס לארץ, בגלל חטא ההכאה בסלע. הקדוש-ברוך-הוא ציווה אותו לדבֵּר אל הסלע, אך במקום לדבר - משה היכה בסלע, ולכן לא זכה להיכנס לארץ.
הרמב"ן חולק על רש"י, וסובר שחטאו של משה היה בדבריו: "שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים, הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם"2. מהדברים הללו משמע, כאילו משה תולה את הוצאת המים מן הסלע בעצמו, ולא בקדוש-ברוך-הוא. ועל כך הוא נענש.
ואולם נראה, כי חטאם של משה ואהרן כלל לא היה בהכאה בסלע, אלא בחלקם בחטא העגל ובחטא המרגלים. אהרן חטא בכך שסייע בידי ישראל לעשות את חטא העגל, ואילו משה חטא בכך שהוסיף שאלות מדעתו לשליחות המרגלים3.
שלוש הוכחות
קיימות הוכחות רבות לשיטה זו4, ונציע כאן כמה מהן.
בהכאה בסלע, חטא רק משה. גם את המילים "הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם" אמר משה לבדו. אם כן, מדוע נענש גם אהרן ולא זכה להיכנס לארץ? מה גם, שמיד לאחר חטא המרגלים, נשבע הקדוש-ברוך-הוא שאיש מאנשי דור המדבר לא יזכה להיכנס לארץ, למַעט כָלב בן יפונה ויהושע בן נון. ומובן, שה' ממעֵט דווקא את שניהם, אך את משה ואהרן אינו ממעט, אלא גם הם לא יזכו להיכנס לארץ. והדברים תמוהים: הרי חטא ההכאה בסלע, היה אחרי חטא המרגלים, ועדיין לא נגזרה הגזירה על משה ואהרן שלא ייכנסו לארץ. אם כן, כיצד נשבע הקדוש-ברוך-הוא שגם משה ואהרן לא יזכו להיכנס לארץ?!
גם מפשט דבריו של משה כאן, בספר 'דברים', משמע כשיטה זו. שכן משה כלל לא מזכיר בספר 'דברים' את חטאו ב'מי מריבה'. להיפך, משה מזכיר את חטאו דווקא בהקשר לחטא המרגלים: "גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה' בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר, גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם"5. ומשמע שהוא תולה את עונשו בחטא המרגלים, ולא בחטא ההכאה בסלע.
ואם משה ואהרן אכן חטאו בהכאה בסלע, ובשל כך נגזר עליהם שלא ייכנסו לארץ, מדוע לא זעקו והתפללו לה' שיבטל את רוע הגזירה בו בַמקום?
מפני כבודם של משה ואהרן
מכל זה עולה, שאכן חטאם של משה ואהרן לא היה בהכאה בסלע, אלא בחטא המרגלים ובחטא העגל. אהרן סייע לעם בעשיית העגל אלא שהוא עשה זאת בעל-כורחו, כדי שלא יהרגו אותו כפי שהרגו את חוּר. גם משה לא חטָא בחֵטא המרגלים כשאר העם. כוונתו הייתה טובה, אלא שהשאלות שהוא שָׂם בפי המרגלים בנוסף לציוויו של הקדוש-ברוך-הוא, העצימו את חטאם ואת הדיבה הרעה שהם הוציאו.
מכאן, שחטאיהם של משה ושל אהרן היו קטנים יחסית לחטאים שחטָא העם. לכן הקדוש-ברוך-הוא האריך להם את אפו, והם נענשו רק בסוף שנות הנדודים במדבר. הפסוקים התולים את עונשם של משה ושל אהרן בחטא ההכאה בסלע, באו רק מפני כבודם של משה ושל אהרן, כדי שלא יבוזו ויוכללו בתוך שאר החוטאים בחטא המרגלים ובחטא העגל.