השפעה עמוקה

מצוה יסודית

בפרשת השבוע, מופיעות הוראות הקדוש-ברוך-הוא למשה ואהרן אודות דיני הכשרות, וכיצד להבחין בין בעלי-החיים הכשרים לאכילה, לאלו שאינם כשרים. פרט לאיסור האכילה של בעלי-החיים הטמאים, גם מגע בנבלת בהמה או חיה או נשיאתן, מטמאה את הנוגע או את הנושא, וכדי להיטהר, יש לטבול במקווה, ולהמתין עד הערב. אם נוצר מגע של כלי חרס בנבילה, יש לשוברו. ואפילו נבילות של בהמות טהורות, מטמאות.

הלכות אלו, ניתנו לבני ישראל כדי להתקדש ולהידמות לבוראם - "כי אני ה' אלוקיכם… והייתם קדושים", כי יסוד קדושתו של עם ישראל, תלוי בכשרות האכילה.

בתלמוד¹, מופיעה אגדת חז"ל מרתקת, הקושרת בין יציאת מצרים, לשמירתם של בני ישראל על מִצְוַת הכשרות. הדרשה מבארת את האמור בפרשתנו² "כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים": "אמר הקדוש-ברוך-הוא, אלמלא לא העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל דבר זה שאין מטמאין בשרצים, דַּיִּי".

מהות הכשרות

ונשאלת השאלה:

מהי המשמעות הפנימית של מִצְוַת הכשרות, שרק בעבורה זכו בני ישראל לצאת ממצרים? ובכלל, מדוע הכשרות היא כה יסודית ועיקרית בקשר שבין עַם ישראל והקדוש-ברוך-הוא?

מבואר בספר התניא³, כי כל מאכל שאדם אוכל, נהפך לאחר מכן לדם ובשר מבשרו. וכבר אמרו ראשונים⁴, כי בעלי-החיים שנאסרו באכילה, הם כאלה שיש בהם תכונות לא חיוביות, כמו אכזריות בבעלי-חיים טורפים, או גאווה בחזיר⁵, למשל. לכן, כאשר אדם אוכל מאכלות אסורות אפילו בשוגג - דמו נהפך לעכור ופגום, והוא מקבל ויונק מתכונותיהם השליליות. דיני הכשרות נועדו לשמור על טהרת הנפש והרוח של בני ישראל, למנוע חדירת השפעות שליליות לתוכם, ולסייע בשמירה על קדושתם ומעלתם הייחודית.

שליטה עצמית

מסופר⁶ על חסיד - שחתנו, שהיה למדן גדול ומתמיד בלימודו, חווה ירידה רוחנית, ונפלו לו ספיקות באמונה. הדבר גרם לאותו למדן צער גדול. החסיד וחתנו, הגיעו לבעל התניא כדי לשאול לסיבת הירידה ולבקש ברכה. בעל התניא אמר שהחתן-הלמדן נכשל - בלא יודעין - בשתיית 'חלב נוכרי'. ובעל התניא הסביר, כי זה הדבר שגרם לירידה הרוחנית של אותו חתן. הרבי נתן לו תיקון לכך, ומצבו הרוחני של הלמדן השתנה לטובה.

שמירה על כשרות המזון, מבטיחה את טהרת הנפש, מונעת השפעות שליליות חיצוניות על תכונותינו הפנימיות, ומאפשרת התעלות רוחנית. על-ידי הקפדה על מה שנכנס לפינו, נוכל לעדן את אופיינו, לשלוט בתאוותינו - ולהצליח בעבודת ה'.

1. מסכת בבא מציעא, דף ס"א, עמוד ב'. ↩

2. ויקרא, פרק י"א, פסוק מ"ה. ↩

3. ליקוטי אמרים, פרק ח'. ↩

4. ראה בפירושי הרמב"ן ורבינו בחיי לויקרא, פרק י"א, פסוק י"ג. פירוש האברבנאל שם. ועוד. ↩

5. ראה גם ויקרא רבה, פרשה י"ג, פיסקא ה'. וראה 'אור התורה' (לאדמו"ר הצמח צדק), ויקרא, כרך א', פרשת שמיני, עמוד מ"ח. ↩

6. 'ספר המאמרים - אידיש' (לאדמו"ר הריי"צ) [מהדורת לשון הקודש], עמ' 86. ↩