אותיות, אבנים ולבנים

התגלות "לבנת הספיר"

"אין מוקדם ומאוחר בתורה", קבעו חכמינו¹. לכן, יש אירועים שהתורה מתארת לא לפי סדר כרונולוגי. בכלל הזה, אנו נזכרים גם בקריאת פרשת "משפטים". למרות שמעמד מתן-תורה מתואר בהרחבה בפרשה הקודמת, פרשת "יתרו", בפרשת "משפטים" התורה חוזרת לאירועים שקדמו לכך².

הפרשה עוסקת בימים שקדמו למתן-תורה. האלוקים ציווה את משה לעלות עם אהרן, נדב ואביהוא, ושבעים מזקני העם, אל הר סיני. משה השכים ובנה מזבח למרגלות ההר, והעם העלה זבחים.

הקבוצה הנבחרת עלתה במעלה ההר³, וזכתה להתגלות שמיימית מיוחדת במינה. הם זכו לראות את ה' אלוקי ישראל בצורה יוצאת-דופן, כאשר תחת רגלי ההוויה האלוקית - "כמעשה לבנת הספיר".

לאחר מכן⁴, ציווה ה' את משה לעלות אל ההר ולקבל את לוחות הברית, ומשה פסע לבדו אל תוך ההר המכוסה בענן.

הישיבה כמשל לצמצום

אם נבקש להשוות את תיאור ההתגלות הזו לאירוע דומה בתורה, בנביאים או בכתובים, נמצא זאת בספר מלכים-א'⁵. שם מופיע תיאור דומה מפי הנביא מיכיהו בן ימלה, המספר באוזני המלך אחאב, את מראה ה' הנגלה אליו - כשהוא יושב על כיסא: "ראיתי את ה' יושב על כסאו, וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו".

מהי אותה "לבנת ספיר"? ולמה ה' מניח עליה את רגליו כביכול?⁶

הנושא נידון בדבריהם של פרשני המקרא⁷, ולתורת החסידות יש זווית ראייה ייחודית בעניין.

גם הנביא יחזקאל מתאר ב"מעשה מרכבה" את הקדוש-ברוך-הוא כדמות "מראה אדם"⁸ היושב על כיסא.

המושג 'ישיבה', משמש כאן כמשל להנהגה האלוקית בעת בריאת העולמות. כדי לברוא עולמות מוגבלים, הקדוש-ברוך-הוא צמצם⁹ והשפיל את עצמו, כביכול; כמו אדם שהיה במצב של עמידה כשקומתו מלאה, והתיישב - שכעת קומתו נמוכה יותר, כך הקדוש-ברוך-הוא צמצם את אורו הגדול האינסופי, כדי להוות עולמות גשמיים המכסים על האור האלוקי. ובעקבות הצמצום וההסתר, רק "רגליו", הבחינה הנמוכה שבאור זה, נמצאת בעולם, כשם שרק רגליו של היושב מונחות על הארץ.

האבנים כמשל למילים

החידוש הוא שכל יהודי יכול להשיג דרגה אלוקית נעלית מזו שממנה באה החיוּת לעולמות, על-ידי שימוש באותיות הדיבור למטרות של קדושה.

האות נמשלה לאבן: כשם שאותיות מרכיבות מילים, ומילים - משפטים, כך האבן מרכיבה קירות, והקירות - בתים. אבנים רגילות נבראו בבריאת העולם, אך לבנה היא אבן מסותתת או מגובשת בידי אדם.

הדיבור של האדם לצורך עסקיו וצרכיו הגשמיים, הוא כדוגמת אותה "לִבְנַת". וכאשר האדם מפסיק את העיסוק בענייני העולם, ומקדיש זמן לדברי תורה, אותיות הדיבור של כל היום נהפכות ל'אבן ספיר', אבן יקרה, המאפשרת לו לקבל אור מהדרגות הנעלות ביותר.

1. תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ו', עמוד ב'. ↩

2. עיין רש"י לשמות, פרק כ"ד, פסוק א': "פרשה זו קודם עשרת הדברות". וראה 'תורה שלמה' שם. ↩

3. ראה רלב"ג לשמות, פרק כ"ד, פסוק ט'. וראה מכילתא דרשב"י שם. ↩

4. לפי רש"י (שמות, פרק כ"ד, פסוק י"ב), עלייה זו (השנייה) הייתה לאחר מתן תורה. ↩

5. פרק כ"ב, פסוק י"ט. ↩

6. ראה רמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק א', הלכה ט': "דיברה תורה כלשון בני אדם, והכל כינויים הן". וראה פיוט "יגדל": "אין לו דמות הגוף, ואינו גוף". ↩

7. ראה בפירוש רש"י, ובפירוש ה'ספורנו'. ↩

8. יחזקאל, פרק א', פסוק כ"ו. ↩

9. להבנת נושא ה'צמצום', ראה תניא, שער הייחוד והאמונה, פרקים ו'-ז'. ↩