הרבי מליובאוויטשהדם הוא הנפש
"וְאִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יֹאכַל כָּל דָּם, וְנָתַתִּי פָנַי בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת אֶת הַדָּם וְהִכְרַתִּי אֹתָהּ מִקֶּרֶב עַמָּהּ"
ויקרא, פרק י"ז, פסוק י'
מעובד מ: על-פי 'תורת מנחם – התוועדויות', תשמ"ו ג', עמ' 196 ואילך
מדוע איסור הדם חמור יותר?
התורה אוסרת לאכול דם. מדובר באיסור חמור במיוחד, עליו נאמר: "ונתתי פני בנפש האוכלת את הדם, והכרתי אותה מקרב עמה". כלומר, האוכל דם נענש בכרת.
ועל המילים 'ונתתי פני', מפרש רש"י: "פנאי שלי. פונה אני מכל עסקיי ועוסק בו". הקדוש-ברוך-הוא עוזב את עיסוקיו השוטפים, כביכול, ופונה להעניש את האדם שאכל דם.
ונשאלת השאלה: מדוע איסור אכילת דם חמור כל-כך? הרי יש עוד כמה וכמה עבירות שהעובר עליהן נענש בכרת, ולמה דווקא באכילת דם אומר הקדוש-ברוך-הוא "ונתתי פני באיש ההוא"?
הנפש אינה הפקר
בתחילת הבריאה, ציווה הקדוש-ברוך-הוא על אדם הראשון לאכול רק מהצומח, ואסר עליו לחלוטין לאכול בשר חיות ובהמות.
הסיבה לכך פשוטה:
נפשם של בעלי-חיים איננה הפקר, ומלכתחילה אין היגיון להרוג יצור חי בשביל לאוכלו. רק לאחר שנים רבות, לאחר המבול בימי נח, תשש כוח האדם, והקדוש-ברוך-הוא התיר לבני האדם לאכול בשר על-מנת לאגור כוח לעבוד את ה'. ומאז חל הציווי1: "כל רמש אשר הוא חי, לכם יהיה לאכלה".
אולם, למרות ההיתר לאכול גם בעלי-חיים, עדיין חל איסור גם על בני נוח לאכול 'אבר מן החי' – בשר שנלקח מבעל-חיים בעודו חי. הסיבה לכך היא כדי שבני האדם לא יאכלו דברים שקשורים לנפשם של בעלי-החיים. וכאשר הבשר נלקח מבעל-חיים בעודו בחיים, הדבר נחשב כאילו אוכלים את הנפש החיה, ככתוב2: "אך בשר בנפשו דמו, לא תאכלו".
אכילת דם כאכילת נפש
לבני ישראל, נוסף גם איסור אכילת דם:
התורה אומרת3: "כי נפש הבשר בדם היא". הדם הזורם באברי הגוף, נחשב, גם לאחר השחיטה, כמו נפש בעל-החיים ממש. לכן אסרה התורה על היהודי לאכול דם, כי אסור לאדם לבוא במגע עם נפשו של בעל-החיים.
אם-כן, זוהי החומרה המיוחדת באיסור אכילת דם:
מאחר ש'הדם הוא הנפש', אכילת דם היא כמו אכילת נפש של גוף חי. לכן, במשמעותו הפנימית, הדבר מקביל להריגת נפש של יצור חי. לכן דווקא באיסור אכילת דם, הקדוש-ברוך-הוא 'פונה מכל עסקיו' כדי להעניש את האוכל.