הדרך לאמונה

האם זו היא אמונה?!

אברהם אבינו נטע את אוהלו בבאר-שבע, ומשם הפיץ את האמונה בבורא העולם, והכיר את מציאות ה' לרבבות, ככתוב "ויטע אשל בבאר שבע, ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם".

כיצד עשה זאת אברהם?

חכמים מספרים23 שכאשר הולכי המדבר היו מגיעים לפתחו של אברהם ומבקשים ממנו מאכל ומשקה, הוא היה נותן להם ביד נדיבה. לאחר שאכלו ושתו, היה אברהם מבקש מהם להודות לבורא העולם על הטובות שהוא נותן לבני האדם. אם הודו וברכו – היה הולכים לדרכם. אך אם האורח היה מסרב להודות לבורא העולם, היה אברהם תובע ממנו סכום כסף גבוה עבור הארוחה המזינה, בנימוק כי מדובר במחיר סביר עבור ארוחה באמצע המדבר24.

כאשר עובר-האורח היה נקלע למצב לא נעים מול דרישת התשלום, הוא היה נכנע ומודה לקדוש-ברוך-הוא על המזון.

ויש לתמוה: האם עובר-אורח שמברך את ה' רק כדי להיפטר מתשלום על הארוחה, נחשב מאמין בה'? האמנם זו דרך ראויה להחדיר אמונה בלבבות?

מילים פוגעות

הדבר יובן על-פי הסיפור הבא המובא בתלמוד25:

רבי אלעזר הלך בדרך, כשלפתע פגש יהודי שפניו מכוערות ביותר. אמר רבי אלעזר: "כמה מכוער אותו האיש". שמע האיש את דברי רבי אלעזר, והטיח בו: "לך ואמור לאומן שעשאני, כמה מכוער כלי זה שעשית". מיד ביקש רבי אלעזר מהאיש סליחה ומחילה.

סיפור זה מעורר תמיהה גדולה: וכי מלכתחילה לא חשש רבי אלעזר שדבריו יפגעו באותו יהודי? לשם מה היה צריך לומר את המילים הפוגעניות הללו?

לחץ שמניב תוצאות

יש מפרשים26 שכאשר ראה רבי אלעזר את אותו יהודי, מיד הבחין שמידותיו מקולקלות ואמונתו לוקה בחסר. אולם, רבי אלעזר ראה גם שבפנימיותו מאירה אמונה טהורה בבורא העולם, אלא שמידותיו הרעות וההתנשאות הגאוותנית שלו, מעלימות ומסתירות אותה כליל.

לכן קרא רבי אלעזר – 'כמה מכוער אותו האיש'. כוונתו הייתה – 'כמה ריקנות וכיעור טמונים בפנימיותו של אותו האיש'. והקריאה הייתה מתוך תקוה שייכנע לבו, ומידותיו יתעדנו ולו מעט. ואכן, פעולתו של רבי אלעזר הניבה תוצאה מיידית. מיד ששמע האיש את הכרזתו של רבי אלעזר, נכנע לבו והוא הגיב באמירה – 'אמור לאומן שעשאני'. כלומר, הצהיר על אמונתו במציאותו של בורא העולם.

גם אברהם אבינו נהג בדרך דומה. כשראה עוברי-אורח שבגלל הגאווה וההתנשאות שלהם, אינם מוכנים להכיר במציאות הבורא, הוא הכניס אותם למצב של לחץ שהכניע את ישותם העצמית, והם הסכימו להאמין בבורא ולהכיר במציאותו.