מה עושים האזוב ושני התולעת?
בפרשה הקודמת, פרשת "תזריע", באו דיני המצורע בהרחבה. בפרשתנו, פרשת "מצורע", התורה מדברת על הדרך שבה המצורע שנִטמא חוזר להיטהר.
כחלק מהתהליך, עליו לקחת שתי ציפורים, אזוב, שְׁנִי תולעת וארז1, ולבצע באמצעותם את תהליך הטהרה.
ויש להבין, למה עליו לעשות זאת דווקא באמצעות פריטים אלה?
יש מפרשים, כי הסיבה לכך היא מפני שכדי להזות את הדם, יש צורך באזוב, ואת שני התולעת צריך כדי לאגוד את האזוב.
ואולם לפי הסבר זה, לא מובן מדוע כדי לאגוד את האזוב יש צורך דווקא בשני תולעת, והרי ניתן לעשות זאת גם בכל חוט אחר? ובנוסף, לפי פירוש זה, עדיין חסר הסבר מדוע יש צורך בארז?
תיקון חטא היוהרה
ההסבר לכך הוא, שבתהליך ההיטהרות של המצורע, יש עניין של תיקון ורמזים על חטא המצורע.
הצרעת באה לאדם בעיקר על גסות הרוח ועל גאווה, כפי שנאמר על עוזיה המלך: "וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ ליבו… והצרעת זרחה במצחו״2. ועל כן, ההיטהרות מן הצרעת, קשורה בתיקון מידת הגאווה של האדם, שהביאה עליו את הצרעת.
עץ הארז, הוא העץ הגבוה ביותר ביער, כפי שנאמר: ״כארז בַּלבנון יִשְׂגֶּה״3, ואילו לעומתו האזוב הוא השיח הנמוך ביותר, כפי שנאמר: ״וַידבר על העצים, מן הארז אשר בַּלבנון עד האזוב אשר יוצא בַקיר״4. וגם שני התולעת הוא רמז לענווה, כמו שכתוב: ״ואנֹכי תולעת ולא איש״5.
נמצא, כי בתהליך ההיטהרות של המצורע, רומזים לו שאמנם הוא היה גאה כמו עץ הארז, אבל זה מה שהביא עליו את הצרעת. ולכן, תקנתו וטהרתו באות דווקא על-ידי אזוב ושני התולעת. הדברים השפלים הללו הם אלה שמטהרים אותו, ומלמדים אותו לנהוג מכאן ולהבא בענווה ובצניעות.
להפנים את המסר
ואת כל אלה טובלים ב'כלי חרשׂ' מלא ב"מים חיים". יש בכך רמז לאדם שהוא מסור ביד הבורא, כמו חרס ביד היוצר, ומתוך מוּדעות לכך, שוב לא יגבה לבבו של האדם. ו"המים החיים" רומזים על התורה, כי סוף-סוף, הגורם לצרעת הוא החטא של אי-ציות מלא לחוקי התורה.
רק אחרי כל התהליך הזה, וכן הַמְתָּנַת שבעה ימים נוספים והבאת קרבנות, המצורע שלמד את המסר, ומכאן והלאה ייזהר לשמור את חוקי התורה ולהיות עניו וצנוע, ולשוב בתשובה שלימה בכל לבבו.