לשם מה נימנו הלויים?
לאחר מניין שבטי ישראל, מוסיף משה רבינו ומונה את בני לוי. על השאלה מדוע נימנו בני ישראל, נאמרו הסברים שונים. רש"י פירש שהיה זה כדי למְנות את מניין הנותרים מחטאי המדבר. נראה לפרש גם, שהיה זה כדי למנות את מספר ה'יוצאים לצבא' לקראת כיבוש הארץ, וכן כדי למנות את השבטים ומשפחותיהם לצורך חלוקת הנחלות.
ואולם, אף אחד מהפירושים הללו לא מסביר מדוע היה צריך למנות את הלויים. הרי הלויים לא חטאו בחטא המרגלים, בחטא העגל ובשאר חטאי המדבר, כך שמניינם לא נֶחְסַר. בני שבט לוי גם לא יצאו לצבא, וכן לא הייתה להם נחלה בתוך בני ישראל. אם כן, לאיזה צורך נימנו הלויים?
שאלה נוספת: במניין בפרשת 'במדבר', מנו בני לוי 22,300 אנשים, ואילו כאן נימנו 23,000. ויש לתמוה: כיצד ייתכן שב- 39 שנים גדל מספרם של הלויים ב-700 איש בלבד?
מניין חסר
מניין הלויים בפרשתנו נראה חסר. בפרשת 'במדבר' נימנו כל משפחות הלויים ללא יוצא מן הכלל - "וּבְנֵי קְהָת לְמִשְׁפְּחֹתָם, עַמְרָם וְיִצְהָר חֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל. וּבְנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם מַחְלִי וּמוּשִׁי, אֵלֶּה הֵם מִשְׁפְּחֹת הַלֵּוִי לְבֵית אֲבֹתָם. לְגֵרְשׁוֹן מִשְׁפַּחַת הַלִּבְנִי וּמִשְׁפַּחַת הַשִּׁמְעִי, אֵלֶּה הֵם מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי"1.
כאן, לעומת זאת, מוזכרות רק חלק ממשפחות הלויים, וגם הן לא מוזכרות לפי סדר, ולא תמיד בשמותיהן המקוריים - "אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת לֵוִי, מִשְׁפַּחַת הַלִּבְנִי מִשְׁפַּחַת הַחֶבְרֹנִי מִשְׁפַּחַת הַמַּחְלִי מִשְׁפַּחַת הַמּוּשִׁי מִשְׁפַּחַת הַקָּרְחִי, וּקְהָת הוֹלִד אֶת עַמְרָם"2.
השגחה פרטית נפלאה
לכן נראה, כי עניין המניין של בני לוי, לא היה בהכרח כדי לדעת את החלוקה המדויקת למשפחות, אלא כדי לדעת את המניין הסופי הכללי של בני לוי.
הדבר היה נחוץ, כי ללויים אמנם לא ניתנה נחלה בארץ, אך ניתנו להם ערי מקלט ומגרשיהם כדי לשבת בהן, ולכך נימנו כאן הלויים, כדי לדעת איך לחלק אותם בין ערי המקלט.
סיבה נוספת למניין הלויים היא, כדי להראות את השגחתו הנפלאה של הקדוש-ברוך-הוא על עמו. אם הלויים היו מתרבים בריבוי טבעי, בעוד בני ישראל מתמעטים בחטאיהם ובמגיפות, המעשרות והמתנות שבני ישראל נותנים ללויים לא היו מספיקים כדי לפרנס את הלויים. לכן סיבב הקדוש-ברוך-הוא, בניגוד לחוקי הטבע, שבני הלוי כמעט ולא התרבו, וזאת כדי שהלויים לא יצטרכו לעבוד אלא יוכלו לשרת בקודש, ועדיין יוכלו בני ישראל לפרנסם בנקל.
כך עולה גם מפשט הפסוקים: "וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף… כִּי לֹא נִתַּן לָהֶם נַחֲלָה בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"3. כלומר, הקדוש-ברוך-הוא הותיר את מניינם של הלויים נמוך כשהיה, כדי שיוכלו להתפרנס מבלי שתהיה להם נחלה.