דרשה
לשבת

לפי הגודל או לפי הגורל?

בפרשתנו, מְצַוֶּה הקדוש-ברוך-הוא את משה על חלוקת הארץ: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת. לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ, אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ. אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ, לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם יִנְחָלוּ. עַל פִּי הַגּוֹרָל תֵּחָלֵק נַחֲלָתוֹ, בֵּין רַב לִמְעָט".

מפשט הפסוקים, לא ברור כיצד נעשתה חלוקת הארץ. מצד אחד, כתוב: "לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ". כלומר, החלוקה תיעשה על-ידי משה ועל-פי הגודל של כל שבט ושבט. מצד שני, נאמר: "אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ". כלומר, הארץ תיחלק בגורל על פי ה'.

כיצד ניתן ליישב את הסתירה?

שבטים ומשפחות

למעשה, בשאלה הזו דנו כבר חכמי הגמרא¹: "איבעיא להו [נשאלה להם, ללומדים]: ארץ ישראל לשבטים איפלוג [נֶחְלְקָה], או דילמא לקרקף גברי איפלוג [או שמא לפי גולגולות האנשים נחלקה]"? כלומר, האם החלוקה נעשתה כך שכל שבט קיבל חלק שווה, והשבטים הקטנים זכו לנחלה גדולה ממספר אנשיהם, והשבטים הגדולים נאלצו להצטמצם, או שהארץ נחלקה לפי המשפחות, והשבטים הגדולים קיבלו נחלה גדולה מהשבטים הקטנים? "תא שמע [בוא ושמע]: 'בין רב למעט'!… ולא נתחלקה אלא בגורל, שנאמר 'אך בגורל', ולא נתחלקה אלא ב'אורים ותומים', שנאמר 'על פי הגורל'. הא כיצד? אלעזר מלובש 'אורים ותומים', ויהושע וכל ישראל עומדים לפניו, וקלפִּי של שבטים וקלפי של תחומין [אזורי ארץ ישראל] מונחין לפניו. והיה מכוון ברוח הקודש ואומר: זבולון עולה, תחום עכו עולה עִמו. טרַף [ערבב] בקלפי של שבטים ועלה בידו זבולון, טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום עכו. וחוזר ומכוון ברוח הקודש ואומר: נפתלי עולה ותחום גינוסר עולה עִמו. טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו נפתלי, טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום גינוסר. וכן כל שבט ושבט… שמע מינה [לְמַד מכאן] לשבטים איפלוג [נחלקה הארץ], שמע מינה".

מסקנת הדברים היא, שאכן הארץ נחלקה בגורל לפי שבטים. אם כן, כיצד ניישב את דברי הפסוק "לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ, וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ"?

חלוקה בהתחשבות

את השאלה הזו תירץ רש"י בכך שהנחלות שעליהן הוטלו הגורלות, היו מלכתחילה לא זהוֹת, הן בגודלן והן באיכותן. לכן, הגורל שנעשה על-פי ה' היה גורל צודק, כך שהשבטים הגדולים קיבלו את הנחלות הגדולות יותר או האיכותיות² יותר, והשבטים הקטנים קיבלו את הנחלות הקטנות.

הרמב"ן מפרש באופן שונה: לשיטתו, אכן נחלות השבטים התחלקו על-פי הגורל, אלא שבתוך כל שבט ושבט, חלוקת הקרקע למשפחות נעשתה בהתחשב בגודלה של המשפחה. משפחה גדולה קיבלה חלק גדול בנחלת השבט, ומשפחה קטנה קיבלה חלק קטן יותר.

1. תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קכ”א, עמוד ב’ - דף קכ”ב, עמוד א’. ↩

2. ואכן, נאמר בתלמוד שייתכן ששבט גדול קיבל נחלה קטנה, אלא שהקרקע שבו הייתה איכותית ומשובחת, כך שהייתה שווה כנחלה גדולה. ↩