דרשה
לשבת

לשם מה נימנו כאן?

בפרשתנו, מְצוּוֶה משה למְנות את ישראל. ונשאלת השאלה: לשם-מה היה צורך במניין כעת, הרי בתחילת ספר "במדבר" משה כבר מנה את ישראל, ומדוע חזר ומנאם כאן?

וכך פירש רש"י¹: "משל לרועה שנכנסו זאבים לתוך עדרו והרגו בהן, והוא מונה אותן לידע מניין הנותרות. דבר אחר: כשיצאו ממצרים ונמסרו למשה - נמסרו לו במניין, עכשיו כשקָרב למות ולהחזיר צאנו - מחזירם במניין".

כל פירוש ויתרונו

ה'שפתי חכמים' מסביר מדוע נצרך רש"י לשני הפירושים, ולא הסתפק באחד מהם. את הפירוש הראשון הביא רש"י מפני שהפסוק תלה את המניין במגיפה שהייתה לפניו - "וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה"². אך הסבר זה אינו מספֵּק כי עדיין קשה, אילו רצה משה לדעת את "מניין הנותרות", הוא יכול היה למנות את מניין המתים במגיפה, ולא היה צריך למנות שוב את כל ישראל.

לכן פירש רש"י גם את התירוץ השני, שמשה מנה את ישראל לפני מותו. אלא שגם לפי ההסבר השני קשה, שהרי עדיין לא הגיע זמן מיתת משה. ולכן הביא רש"י את שני הפירושים, כל אחד עם יתרונו וחסרונו.

מניין 'יוצאי הצבא'

ויש להציע פירוש שלישי. בתחילת ספר "במדבר", ציווה הקדוש-ברוך-הוא ערב הכניסה לארץ למנות את ישראל כדי לדעת את מניין 'יוצאי הצבא'. אמנם קרה מה שקרה, ישראל חטאו ונאלצו לנדוד ארבעים שנה במדבר.

במהלך השנים הללו, מתו רבים מישראל בחטאים ובמגיפות, ומאידך נולדו חדשים. לכן נצרך משה לשוב ולמנות את ישראל, כדי לדעת מה מניין 'יוצאי הצבא' שיעמדו לרשות יהושע בכיבוש הארץ³.

1. במדבר, פרק כ”ו, פסוק א’, דיבור-המתחיל “ויהי אחרי המגיפה”. ↩

2. פרק כ”ו, פסוק א’. ↩

3. ככתוב (פרק כ”ו, פסוק ב’): "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם, כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל”. ↩