מי אמור ללמוד מהסוטה?
בפתח פרשת הנזיר, שואל רש"י: "למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה?" ועונה בציטוט של דברי התלמוד1: "לומר לך, שכל הרואה סוטה בקלקולה, יזיר עצמו מן היין, שהוא מביא לידי ניאוף".
לכאורה, ההסבר הזה לא מספֵּק, שכן הלימוד והמסר של פרשת 'סוטה' רלוונטי דווקא לנשים. כאשר אשה רואה סוטה בקלקולה, היא מתעוררת לתשובה כדי לא להגיע חלילה למצב הלא-רצוי של הסוטה, בעוד שדיני נזיר נאמרו על נשים ועל גברים כאחד, ככתוב - "אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר2". ואם כן, יש צורך בהסבר נוסף, למה אכן נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה?
מאחורי שלושת האיסורים
להבהרת הדברים, נקדים כי הנזיר מקבל על עצמו שלושה איסורים - איסור שתיית יין, איסור להסתפר ולהתגלח, ואיסור להיטמא למתים.
התורה לא אסרה שתיית יין. עם זאת, ברור שאין זו מידת חסידות להרבות בשתייה ולאבד את הדעת, כמאמר הנביא: "זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח לֵב"3 - מטים את הלב לכיוונים לא רצויים. לכן הנזיר מקבל על עצמו להיות דבק תמיד בקדושה, ולא לתת ליין להסיח את דעתו מהקדוש-ברוך-הוא.
האיסור להסתפר ולהתגלח, הוא כדי שלא יהיה ליבו של הנזיר גס בו. תספורת וגילוח נועדו כדי לייפות את האדם, והנזיר מקבל על עצמו להתרחק מהעיסוק במראהו החיצוני, כדי לא לתת פתח ליצר-הרע. וכדברי המדרש: "וְגִדּוּל שֵׂעָר הוּא לְשֵׁם צַעַר וְאֵבֶל… שֶׁיִּתְנַבֵּל וְיִצְטַעֵר, כְּדֵי שֶׁלֹא יְהֵא יֵצֶר-הָרָע קוֹפֵץ עָלָיו"4.
בפרשת 'ראה', מופיע הציווי: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱ-לֹהֵיכֶם, לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת"5 - אפילו לאבלות על מת יש גבול. אנשים שאינם מאמינים בחיים מעֵבר לחיי העולם הזה, אין קץ לאבלם על המת, כיוון שהם חושבים שהוא אבד לנצח. ואילו המאמינים בחיי העולם הבא יודעים שהקדוש-ברוך הוא, אבינו שבשמים, משגיח ושומר גם עלינו החיים וגם על המתים. הנזיר לוקח את הגבלת האבלות צעד אחד קדימה, ומקבל על עצמו לא לפגוש במוות כלל. הנזיר מבקש להיות דבוק אך ורק בקדוש-ברוך-הוא ואין לו עסק עם המתים6.
להיות קדוש מבחירה
לפי זה, מובן טוב יותר למה פרשת נזיר נאמרה דווקא כאן: נושא הנזירות נפתח בפסוק: "אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה'". התורה אומרת 'כי יפליא', כי אכן זהו פלא שאדם רוצה להוסיף על עצמו מצוות ואיסורים מלבד תרי"ג המצוות שכבר אמורות בתורה.
עד כה דובר בספר במדבר, על דרגות השונות בתוך מחנה ישראל. התורה מדברת על כוהנים, לויים וישראליים. למדנו על מקומו וחשיבותו של כל אחד מהשבטים, עסקנו בתפקידיהם של בני משפחות הלויים, ואפילו למדנו על דרגות נמוכות כמו אשה סוטה. כעת מלמדת אותנו התורה מעלה נוספת בתוך עם ישראל - הנזיר.
בשונה מהלויים שהוקדשו מלידה, למדרגת נזיר יכול כל אדם מישראל להגיע מבחירה, ובלי קשר לשבט אליו הוא שייך.
יהי רצון שנזכה ללמוד מהנזיר, ונדע לחיות חיים של קודש, מעבר לְמה שאנו מחויבים מן התורה.