שני אחים מול עיר שלימה
שמעון ולוי מנצלים את חולשתם של אנשי שכם ביום השלישי לאחר המילה, והורגים את כל הנימולים. עצם העובדה שאנשי שכם היו חלשים כל-כך ביום השלישי למילה, תמוהה. הרי על אברהם אבינו מסופר שביום השלישי למילתו הוא כבר ישב בפתח אוהלו וטרח בקבלת אורחים!1
והשאלה היא, כיצד ייתכן שבעוד אברהם הצליח להכין סעודה מכובדת ביום השלישי למילתו, והוא עשה זאת תחת שרב כבד2, אנשי שכם היו חלשים עד כדי כך ששני אנשים בלבד, גיבורים ככל שיהיו, הצליחו להרוג את כולם?
שלישי למעשה דינה
אנשי שכם לא ידעו כיצד לבצע ברית מילה, ומי שמלו אותם היו יעקב ובניו. במסווה זה, של מוהלים מומחים, יכלו שמעון ולוי להגיע אחרי המילה לשכם, כביכול כדי לוודא שהכל תקין ולעזור לאנשי שכם להתרפא ולהתאושש מהמילה.
שמעון ולוי עברו מבית לבית, ובכל מקום ביקשו מאנשי המשפחה לצאת מהחדר, כדי שיוכלו לטפל בחולה. ברגע שהיו לבד בחדר עם החולה, הם הרגו אותו. כאשר הם יצאו מהחדר, הורו לבני המשפחה לא להיכנס לחדרו של החולה ולאפשר לו לנוח. כך הרגו שמעון ולוי את כל אנשי שכם.
בנוסף, יש לפרש כי היום השלישי בו מדובר כאן, איננו היום השלישי למילה, אלא היום השלישי למעשה שכם בדינה. וכך התנהלו הדברים: מיד לאחר ששכם טימא את דינה, הוא סיפר לאביו על רצונו לשאת אותה לאישה, והשניים פנו בעניין ליעקב. כבר למחרת נימול שכם עצמו, והוא ואביו יצאו לדבר עם בני עירם. ביום הבא, היום השלישי, נימולו כל אנשי שכם. מיד לאחר המילה, כשאנשי שכם עדיין לא הספיקו להתאושש, שמעון ולוי הרגו אותם.
שש מצוות ועוד אחת
בעוד שלבני ישראל, ניתנו תרי"ג מצוות, בני נח נצטוו בשבע מצוות שאחת מהן היא להקים בתי דין שיאכפו את קיום שאר שש המצוות. אנשי שכם ידעו ששכם חטף את דינה וטימא אותה, אך איש לא מחה בשכם, ולא היו בעיר דיינים שיטפלו במקרה החמור.
על כך התחייבו אנשי שכם מיתה, כדברי הרמב"ם3: "חייבין (בני נח) להושיב דיינין ושופטים בכל פלך ופלך לדון בשש מצוות אלו, ולהזהיר את העם. ובן נח שעבר על אחת משבע מצוות אלו, ייהרג בסַיִף… ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה, שהרי שכם גזַל, והם ראו, וידעו, ולא דנוהו".
ואכן, בסיום העניין נאמר "ויהי חִתַּת [פחד] א-לֹהים על הערים אשר סביבותיהם, ולא רדפו אחרי בני יעקב"4. מכאן שהקדוש-ברוך-הוא הסכים לכך ששמעון ולוי עשו את המעשה הנכון, דבר שבא לידי ביטוי בדאגתו לשלומם וביטחונם של יעקב ובניו כדי שלא ייפגעו בעקבות המעשה.

