'קטונתי' כסיבה להצלה
יעקב פונה אל הקדוש-ברוך-הוא בתפילה שיציל אותו ואת משפחתו מפני עשיו. ובתפילתו יעקב אומר: "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך".
לכאורה, הדברים הללו לא קשורים לתפילה על ההצלה. להיפך, אם הקדוש-ברוך-הוא היטיב עם יעקב יותר ממה שמגיע לו, זו סיבה שכעת הקדוש-ברוך-הוא לא ייטיב עימו עוד ולא יציל אותו, שהרי הוא כבר קיבל מעל ומעבר למה שראוי לו. אם כן, מדוע כאשר יעקב מבקש רחמים שיזכה להינצל, הוא מציין את העובדה שקיבל חסדים יותר ממה שראוי לו? ואיך הדברים הללו יועילו לכך שתפילתו תתקבל?
מידת הדין ומידת הרחמים
בתפילתו לקדוש-ברוך-הוא להינצל מיד עשיו, יעקב מזכיר את אבותיו ואומר: "אלוקֵי אבי אברהם ואלוקֵי אבי יצחק"1. יעקב בוחר לפנות אל ה' בהקשר זה בשם "אלוקים", המסמל את מידת הדין2. בכך יעקב בעצם אומר לקב"ה שבזכות אבותיו מגיע לו להינצל גם מצד מידת הדין, שכן אברהם ויצחק היו עובדי ה', ומן הדין שצאצאיהם לא ימותו, כי אם לא יהיה להם דור המשך, הרי כל עמלם היה לשווא.
בהמשך התפילה, כשיעקב מזכיר את ההבטחה שהקדוש-ברוך-הוא הבטיח לו3, הוא מזכיר את שם הֲוָיָה המסמל את מידת הרחמים4. כלומר, יעקב אומר לקדוש-ברוך-הוא: אם תדון אותי מצד הדין - אינני ראוי שתציל אותי, שהרי כבר גמלת איתי כל-כך הרבה חסדים שאינני ראוי להם. לכן אני פונה אליך ומבקש שתדון אותי במידת הרחמים, ותציל אותי ואת משפחתי.
העיקר - המשפחה
בהמשך התפילה, יעקב אומר: "ועתה הייתי לשני מחנות. הצילני נא מיד אחי מיד עשיו, כי ירא אנֹכי אותו, פן יבוא והכני אם על בנים"5. יעקב חצה את מחנהו לשניים, כאשר במחנה האחד נמצא כל הרכוש, ואילו במחנה השני נמצאים יעקב ומשפחתו.
יעקב מבקש שהקדוש-ברוך-הוא יציל אותו מיד עשיו - "כי ירא אנֹכי אותו". המילה "אותו" מכוונת למחנה של יעקב ומשפחתו. למעשה, יעקב אומר לקדוש-ברוך-הוא: נכון, עשית עִמָּדִי חסדים לאין ספור, הגדלת את רכושי והעשרת אותי לרוב, אך אין לי צורך בשני המחנות שנתת לי. אני ירא רק שמא עשיו יפגע במחנה שבו אני ומשפחתי נמצאים ו"יבוא והכני אם על בנים". לכן, קח את ה'חסד' שעשית עמדי - את מחנה הרכוש הגשמי, ו"הצילני מיד אחי מיד עשיו" - הצל נא אותי ואת משפחתי.