משִפחה לאישה
לאחר שלאה ילדה ליעקב בנים, מסרה רחל את בלהה שפחתה ליעקב וממנה נולדו לו בנים נוספים. בהמשך לכך מספרת התורה, שגם לאה מסרה את זלפה שפחתה ליעקב, וגם היא ילדה לו שני בנים.
ויש לתמוה: מאחר וללאה, בשונה מרחל, כבר היו בנים מיעקב, מדוע היא מסרה את שפחתה ליעקב?
גם השמות שבהם נקראו הבנים שנולדו לשפחת לאה, תמוהים. הראשון נקרא "גד" מלשון "מזל", ככתוב "ותאמר לאה בא גד"1. אולם נדרש הסבר מדוע ה'כתיב' בתורה שונה, ובמקום "בא גד", נכתב "בָּגָד"?
הבן השני נקרא "אשר", על שם "באשרי כי אשרוני בנות"2. ונשאלת השאלה: מהי משמעות הדברים, על מה יאשרו אותה בנות?
צער הלידה
לאה יולדת ליעקב שלושה בנים, והיא כבר אהובה על בעלה. כעת, כשנולד הבן הרביעי, כבר קשה עליה צער הלידה והיא אומרת "הפעם אודה את ה""3. באמירת התודה, לאה אומרת כי, לפחות בשלב זה, די לה בארבעת הבנים שכבר ילדה. האמירה הזו נחשבת כפיות טובה מצד לאה כלפי הקדוש-ברוך-הוא שבירך אותה בבנים, ועל כך היא נענשת - "ותעמוד מלדת".
לאה עומדת מלדת זמן רב. ומאחר שהיא יודעת שהקדוש-ברוך-הוא עתיד להעמיד ליעקב שנים עשר שבטים מארבע אימהות4, היא מוסרת את זלפה שפחתה ליעקב, אותה היא מעדיפה על פני כל אישה אחרת.
ויש לכך גם סיבה נוספת. כאשר בלהה שפחת רחל נישאה ליעקב, זלפה נשארה לבדה בעליבותה כשפחה. לכן לאה מחליטה לגמול אִתה חסד ונותנת אותה ליעקב לאישה.
חסד כפול
לאה קוראת לבנה הראשון של זלפה - גד. זלפה הייתה השפחה הצעירה והיא ניתנה ללאה, האחות הבכורה, כחלק ממעשה הרמאות של לבן שנתן ליעקב את לאה במקום רחל. הרמאות הזו נחשבת "בגידה" של לבן ביעקב, והדבר נרמז בכתיב "בגד". כעת לאה מתקנת את חטאו של אביה. במקום שתהיה עינה צרה בשפחתה, היא נותנת אותה ליעקב לאישה.
וזו גם משמעות האמירה "באשרי כי אשרוני בנות". לאה אומרת - בכך שנתתי את זלפה ליעקב, עשיתי טובה כפולה. גם הסרתי את חטאו וקלונו של אבי, וגם גמלתי חסד עם זלפה. לכן אני ראויה שבנות ישבחו ויהללו אותי5.