למה משה אומר מפי עצמו?
בפרשתנו, מבקש משה להקהיל אליו את זקני ישראל ושוטריו, כדי להעיד בהם את השמים ואת הארץ, על מה שיקרה להם באחרית הימים, אם יסורו מן הדרך שה' ציווה.
ונשאלת השאלה:
מדוע משה מציג זאת כאילו הוא אומר את הדברים מפי עצמו - "ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון"? ומדוע הוא אומר זאת כך, שנראה כאילו החליט מדעתו להעיד בבני ישראל את השמים ואת הארץ, ולהתרות בהם בשירת "האזינו"? הרי את כל הדברים האלו הוא עשה בציווי ה', אשר אמר לו1: "הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ, וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ, וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ!"
וה' הוא שציווה לשם כך "כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת, וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם, לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל"!2
אַל ייאוש!
ההסבר הוא, שהקדוש-ברוך-הוא ציווה את משה לומר את השירה משמו, כביכול, כי אם שירת "האזינו" תיאמר כנבואה מפי ה', יש חשש שהדבר יביא את בני ישראל לייאוש. הרי אם הקדוש-ברוך-הוא אמר "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט, שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ"3, בהכרח שהדבר צריך להתקיים, ואין דרך למנוע את גזירת המקום [ה']. ואם כן, לשם מה לדבוק בדרך ה' בתורה ובמצוות?
לכן, נצרך משה לומר את הדברים כאילו מעצמו. וכאילו מדעתו ומתבונתו הסיק אשר "אחרי מותי השחת תשחיתון". כך תהיה תקווה לכל אחד ואחת מישראל לנסות למנוע את רוע הגזירה, וכל אחד יעשה כל מאמץ לשמור את מצוות התורה.
כל אחד יכול להכריע
יש לזכור, שהרשות נתונה לכל אדם להיות צדיק או רשע. ואף שגזר הקדוש-ברוך-הוא את עתידו של עם ישראל, לא גזר על אדם פרטי, כפי שמבאר הרמב"ם4: "כתיב [כתוב]: 'וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ', הרי גזר על ישראל לעבוד כוכבים ומזלות, ולמה נפרע מהן? - לפי שלא גזר על איש פלוני הידוע שיהיה הוא הזונֶה, אלא כל אחד ואחד מאותן הזונים לעבוד כוכבים ומזלות, אילו לא רצה לעבוד לא היה עובד, ולא הודיעוֹ הבורא אלא מנהגו של עולם".
כל אחד יכול בכל רגע, על-ידי מעשה אחד או דיבור אחד או אפילו מחשבה אחת, להטות את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, ולגרום לו ולהם תשועה והצלה5.