דרשה
לשבת

לשם מה באו הטף?

במעמד 'הקהל' עמד מלך ישראל על בימה בעזרה של בית המקדש, וקרא דברי תורה מספר 'דברים' בפני כל ישראל. אל מעמד 'הקהל' התכנסו לא רק הגברים, לא רק המבוגרים, ולא רק היהודים. כל יושבי הארץ, התכנסו למעמד זה – אנשים, נשים, טף, ואפילו גויים הגָרים בארץ ישראל¹, ככתוב – "הַקְהֵל אֶת הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ"².

הסיבה להתכנסות הזאת ולמעמד כולו, מפורשת בכתובים: "לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ, וְיָרְאוּ אֶת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת". ואולם, אם כן, מובן מדוע יש לכנס את האנשים ואת הנשים, אבל מה לטף ולשמירת דברי התורה ועשיית מצוותיה? הרי הם אינם מצוּוים בהם, ולכאורה הדברים כלל אינם שייכים אליהם. אם כן, מדוע הם חייבים לכתת את רגליהם לעלות לירושלים ולהתכנס במעמד 'הקהל'?

רושם נצחי

חכמי התלמוד עמדו על הקושי הזה, וכך דרש רבי אלעזר בן עזריה³: "הקהל את העם, האנשים והנשים והטף, אם אנשים – באים ללמוד, נשים – באות לשמוע, טף למה באין? כדי ליתן שכר למביאיהן". לכאורה, הדברים תמוהים מאוד: במה התקשו חז"ל? ומדוע תירצו כך בדרך האגדה?! הרי התורה עונה על כך במפורש: "וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ, יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם…"⁴ – מעמד 'הקהל' נועד כדי שהבנים עצמם ישמעו וילמדו יראת ה'!

ההסבר הוא, שהילדים הקטנים אמנם עדיין לא חייבים במצוות, ולכן אי אפשר לומר שהפסוק מתכוון אליהם, שהם 'ישמעו ולמדו' בזמן שאינם מחויבים בדבר. אלא שהסיבה שכן מביאים את הילדים, היא אך ורק בשביל המעמד האדיר שישאיר רושם בליבותיהם. האדרת התורה והתכנסות כל יושבי הארץ לשמוע 'דברי אלוקים חיים' נחרטים בזיכרונם ונחקקים בלבבם, וביום שיגדלו ויתחייבו במצוות, מלאכת הלימוד ומלאכת החינוך תהיה קלה בהרבה.

דברי הפסוק "לְמַעַן יִשְׁמְעוּ" מתייחסים לגרים, שאין להם אלא שמיעה. 'גר תושב' איננו חייב בקיום המצוות ובלימוד התורה, אולם ייתכן וגם הוא ישאב את הרושם האדיר מן המעמד, ודברי התורה יישמעו באוזניו ויתיישבו על ליבו והוא יתגייר.

מקור ל'שמחת תורה'

בהקשר זה, יש לציין מנהג שבכל שנה ושנה הכהן הגדול או הנביא או השופט וגדול הדור, היה קורא בחג הסוכות חלק מן התורה, והיה משלים 'בראשית', 'שמות', 'ויקרא' ו'במדבר' בשש שנים, ובשנה השביעית, שנת השמיטה, היה המלך קורא בספר 'דברים' ומסיים את התורה. ומכאן נשתרש המנהג בימינו, לעשות ביום שמיני עצרת 'שמחת תורה', וביום הזה מסיימים את הקריאה בתורה של כל השנה.

1. = גרים תושבים, כשיטת האבן-עזרא (על פרק ל”א, פסוק י’’ב, ד”ה: “וגרך”). אך הרלב”ג פירש שהכוונה לגרי-צדק (ראה בפירושו לפרק ל”א, פסוק י’, דיבור-המתחיל: “ויצו משה אותם לאמר, מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות”). ↩

2. פרק ל”א, פסוק י”ב. ↩

3. תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ג’, עמוד א’. ↩

4. פרק ל”א, פסוק י”ג. ↩