למה פעם בשבע שנים?
מדי שבע שנים, בחג הסוכות של השנה השביעית1, היו נאספים כל ישראל אל ירושלים, ומתכנסים בעזרה למעמד 'הקהֵל', בו מלך ישראל קורא בתורה לפני העם כולו. הקריאה הייתה בחלקים מספר 'דברים', לפי שרוב גופי תורה תלויים בו.
ונשאלת השאלה:
מעמד 'הקהל' היה בוודאי מעמד מרומם, מרשים ומחזק. אם כן, מדוע לא נערך מעמד זה מדי שנה או אפילו בכל רגל, בזמן שבני ישראל מתכנסים בירושלים? ומדוע ציוותה התורה לקיים את המעמד המרומם הזה, רק אחת לשבע שנים?
לשמר את היוקרה
חובת לימוד התורה מוטלת עלינו מדי יום, ככתוב - "והגיתָ בו יומם ולילה"2. אמנם, פעם בשבע שנים מתקיים מעמד שנועד לחבב את התורה על כל ישראל. זהו מעמד אדיר ורב רושם, בו עומד מלך ישראל מול כל העם, וכולם שומעים יחד את דברי התורה. זאת, כדי שיתפעלו ליבותיהם של ישראל מהדברים, ומכבוד המדַבר והקורא. אם מעמד זה היה מתרחש מדי שנה, הדבר היה הופך להיות מוּכר, שגרתי ולא מספיק מכובד, ויצא שכרנו בהפסדנו. לכן נערך מעמד זה רק מדי שבע שנים, כדי לשמר את ייחודיותו ואת יוקרתו.
כשהלב והמחשבות פנויים
מעמד 'הקהל' נערך בחג הסוכות, מפני שאז כבר נאסף כל היבול, וישראל אינם טרודים בתבואתם ובפרנסתם. זו גם הסיבה לכך שמעמד זה נערך בשנת השמיטה, כי היא השנה בה כל ישראל פנויים מעסקיהם ומעבודת האדמה, ומזונותיהם מוכנים לפניהם ומתברכים להם. וכך ליבם ומחשבתם פנויים להתפעל מהמעמד הגדול הזה, ולהתחזק בזכותו בכיבוד התורה וביראת שמים.
בנוסף לכך, מעמד 'הקהל' נערך ימים ספורים לאחר יום הכיפורים, כאשר ישראל כבר שבו בתשובה והכניעו את ליבם ותאוותיהם, ודעתם פנויה לשמוע ולקבל את דברי התורה בכוונה הרצויה ולהתחזק ביראה, כמו שאמרו חז"ל:3 "מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים4… - כמה נאין רגליהן של ישראל, בשעה שעולין לרגל".
זאת, לשיטת האבן-עזרא (שפירש: “מקץ שבע שנים” - בתחילת השנה) שמעמד ‘הקהל’ נערך בשנת השמיטה. אך לשיטת רש”י (דיבור-המתחיל “מקץ שבע שנים”) והרמב”ם (משנה תורה, ספר קורבנות, הלכות חגיגה, פרק ג’, הלכה ג’) מעמד ‘הקהל’ נערך במוצאי השנה השביעית, כלומר - בחג הסוכות של השנה השמינית. ↩
ספר יהושע, פרק א’, פסוק ח’. ↩
תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ג’, עמוד א’. ↩
שיר השירים, פרק ז’, פסוק ב’. ↩