דרשה
לשבת

שכר לשופטים או לעם?

בפרשת 'ראה' עסק משה במצוות הקשורות למציאות החדשה שתהיה לישראל עם בניית בית-המקדש. פרשיות 'שופטים' ו'כי-תצא' עוסקות במצוות הקשורות להנהגת האומה.

ישנם שני גופי הנהגה בעם ישראל, ההנהגה הרוחנית וההנהגה האנושית. בהנהגה הרוחנית משַמשים הנביא אשר יעמוד לישראל בדור ההוא, הכוהנים והלויים. ואילו בהנהגה האנושית משמש המלך, ותחתיו בית-דין הגדול שבלשכת הגזית, ותחתיו בתי-הדין שבכל עיר ועיר.

בכל עיר ועיר היו בית-דין לדיני נפשות, שֶׁמָּנָה עשרים ושלושה דיינים, ובית-דין לדיני ממונות שמנה שלושה דיינים. בירושלים היה בית-הדין הגדול שמנה שבעים ואחד דיינים, וכן שני בתי-דין של עשרים ושלושה דיינים¹.

פרשתנו פותחת בבתי-הדין שבערים. התורה מקדישה לנושא שלושה פסוקים בסך-הכל, ובהם היא חוזרת שלוש פעמים על כך שעל השופטים לעשות משפט צדק: "וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק"², "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט… וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד"³, ו"צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף". והתורה מסיימת בשכר המובטח אם אכן כך ינהגו השופטים - "לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ".

ונשאלת השאלה:

ראשית, לשם מה התורה חוזרת על אותו הדבר שלוש פעמים? ושנית, ירושת הארץ על-ידי בני ישראל, היא שכר לכלל עם ישראל. אם כן, מדוע השכר הזה תלוי בהנהגתם הראויה של השופטים? מדוע אם ישראל מתנהגים כראוי ורק השופטים סוטים מהדרך, ייענשו כל עם ישראל?

אמות המידה ליושר

ההסבר הוא, שהמילים "וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק" לא נאמרו בלשון ציווי אלא בלשון תיאור. המסר הוא, שבמינוי הדיינים⁴ צריך לדעת שתכלית תפקידם היא לשפוט את העם "משפט צדק", לשם התכלית הזאת יִקָבְעוּ אמות המידה למינוי אנשים ישרים והגונים כדיינים.

גם המשך הפסוקים מתייחס לציבור הממנה את השופטים - "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט… וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד". אין למנות שופטים כדי להתחנף למאן דהוא, או כדי להרוויח קשרים וממון. הדבר היחיד שאמור לעמוד לנגד עינינו בעת מינוי השופטים הוא - "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף".

מצוה על כלל ישראל

שָׁנינו במשנה⁵: "רבן שמעון בן גמליאל אומר, על שלושה דברים העולם קיים, על הדין ועל האמת ועל השלום", וכל זה תלוי בדין הצדק שיגזרו השופטים. אם כן, הציווי הוא עלינו, עַם ישראל כולו כציבור, למַנות שופטים ישרים והגונים, רודפי צדק שיקיימו את העולם. ואם נעמוד בכך, ואכן נמנה עלינו שופטים הגונים, נזכה כולנו לרשת את הארץ ולחיות בה.

1. בתי-הדין היו שייכים לכל שבט ושבט. וכיוון שירושלים הייתה גם בנחלתו של בנימין וגם בנחלתו של יהודה, היו בה שני בתי-דינים. ↩

2. פרק ט”ז, פסוק י”ח. ↩

3. שם, פסוק י”ט. ↩

4. אמנם במדבר משה מינה את הדיינים בעקבות בקשתם של ישראל, אך זו הייתה הוראת שעה, ובארץ מינוי הדיינים מוטל על הציבור. ↩

5. מסכת אבות, פרק א’, משנה י”ח. ↩