דרשה
לשבת

למה בא ציווי בפסוקי השכר?

בפתח פרשתנו, מבטיח הקדוש-ברוך-הוא לבני-ישראל שכר מרובה בעקבות שמירת המצוות - "וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ"¹, "בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים"², "וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים וגו'"³.

מיד לאחר הברכות הללו, מופיע הציווי: "וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, לֹא תָחוֹס עֵינְךָ עֲלֵיהֶם, וְלֹא תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ".

ונשאלת השאלה: מה עניינו של הציווי הזה בין כל הברכות שמייעד הקדוש-ברוך-הוא לישראל? ומדוע מופיעה מצוה בין פסוקים של הבטחות ושכר?

'לאכול' כדי לא להתבולל

ההסבר הוא, כי לאמיתו של דבר, דברי הפסוק "וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" אינם מצוה, אלא שכר שהקדוש-ברוך-הוא מבטיח לבני ישראל שינצחו את אויביהם. הניצחון איננו כתוצאה מכוחם וגבורתם של ישראל, אלא מפני שהקדוש-ברוך-הוא ייתן את אויביהם בידיהם.

לעיתים, כאשר עם אחד מנצח עם אחר, הוא חומל על העם המנוצח ומרחם על בניו. לכן הקדוש-ברוך-הוא מזהיר את ישראל: " לֹא תָחוֹס עֵינְךָ עֲלֵיהֶם". הסיבה לציווי לא לחוס על יושבי הארץ, איננה ביטוי של אכזריות חלילה, אלא מתוך שרחמנות על עמי הארץ, תוביל בהכרח להתערבבות בעמים, התבוללות ועבודה זרה - " וְלֹא תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ".

דרגה שונה ומיוחדת

מן הראוי לעמוד גם על המילים שבהן התורה מתארת את הניצחון על האויבים - "וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים". בעולם הטבע, הדבר הפחוּת משמש מזון ומאכל לדבר הנכבד. לדוגמה, הצמחים ניזונים ממים ומינרלים שהם יסודות מן הדומם, בעלי-החיים אוכלים צמחים⁴, ואילו בני האדם אוכלים בעלי-חיים.

התיאור שבני ישראל 'יאכלו' את אויביהם, רומז לכך שמדרגת בני ישראל היא מדרגה שונה ונבדלת במהותה ממעלתם של שאר העמים. בספר הכוזרי⁵ מבאר רבי יהודה הלוי שמדרגתם הנבדלת של ישראל, היא בכך שיכול לחול עליהם העניין האלוקי. כלומר, יש להם קשר עם הקדוש-ברוך-הוא⁶.

מדרגתו של האדם, גבוהה ממדרגתם של בעלי-החיים, בכך שהוא מדַבר ויכול להגיע להשגות גבוהות בחוכמה ובמוסר. מעלתם של ישראל, גבוהה לאין שיעור ממדרגתם של אומות העולם, ולכן נאמר לשון 'אכילה', כדי לרַמז על ההבדל לאין ערוך שבין יהודי לגוי; וכמו באכילה שצריך להיות מין גבוה יותר כדי לאכול את המאכל הנאכל, כך גם בני ישראל נַעֲלִים ממין אומות העולם, מכיוון שביכולתם של ישראל להתעלות מעל מגבלות הטבע, ולהתחבר לריבונו של עולם.

1. דברים, פרק ז’, פסוק י”ג. ↩

2. שם, פסוק י”ד. ↩

3. שם, פסוק ט”ו. ↩

4. אמנם ישנם בעלי-חיים שטורפים בעלי-חיים אחרים, אך זהו קלקול שבא לעולם אחרי המבול, ולעתיד לבוא כל בעלי-החיים יהיו צמחוניים - “וְגָר זאב עם כבש, ונמר עם גדי יִרְבָּץ” (ישעיהו, פרק י”א, פסוק ו’). ↩

5. במאמר ראשון, ל”א - מ”ג ועוד. ↩

6. הדבר מתבטא ביכולת לקבל נבואה, ובהשגחתו הפרטית של הקדוש-ברוך-הוא על ישראל. ↩