מה הקשר בין ההקדמה לתוכחה?
לאחר הקדמה של חמישה פסוקים, מתחיל משה רבנו את נאום הפרידה שלו מבני ישראל. היינו מצפים שבדבריו משה יוכיח את ישראל, ילמד אותם מצוות חדשות או יסכם את קורות בני ישראל במדבר1. אך דווקא הנושאים בהם פותח משה את נאומו, אינם שייכים לאף אחד משלושת התחומים הללו. משה פותח את דבריו בציווי ה' לעזוב את חורב2 ולהמשיך במסע לארץ ישראל. לאחר מכן, מספר על תהליך מינוי השופטים במדבר, בהמשך מתאר את חטא המרגלים, ולבסוף את המפגשים של ישראל עם אדום ומואב, ואת מלחמות סיחון ועוג.
ונשאלת השאלה: מה הקשר בין כל הנושאים האלה? אם מדובר בתוכחה, לא מובן איזו תוכחה יש במינוי השופטים ובמלחמת סיחון ועוג?! אם הכוונה היא ללמד את בני ישראל מצוות, יש לתמוה: איזו מצוה נלמדת מחטא המרגלים? ואם הכוונה היא לספר דברים בעלמא, מדוע, אם כן, משה מספר רק מעט מסיפורי המדבר?
ספֵקות וחששות
הדור שעומד להיכנס לארץ כעת, הוא דור חדש לחלוטין. המבוגרים שבהם, היו בני פחות מעשרים בזמן יציאת מצרים ובחטא המרגלים3. וערב הכניסה לארץ, עלולים לעלות בליבותיהם של אותם אנשים, חששות וספקות באמונה.
ידוע להם, כי שכר שמירת המצוות הוא הכניסה לארץ והישיבה בה. והנה, ארבעים שנה הם ואבותיהם נודדים במדבר, ולא נכנסים לארץ. וכאן עלולה להתעורר מחשבה, שמא כל ארבעים השנים הם סתם תועים בדרך ולא מתקדמים ליעד או אולי חס ושלום אין בכוחו של הקדוש-ברוך-הוא לקיים את הבטחתו ולהכניסם לארץ. הספקות התחדדו והחששות התגברו, לאור העובדה שהיו אנשים מישראל שניסו לעלות לארץ4, אך ניגפו והוכו בידי האמורי. גם כעת, ארבעים שנה אחרי אותה תבוסה, משה נמנע ממלחמה עם אדום ומואב, ובוחר להקיף את ארצם. לכן בני ישראל עלולים לחשוש, האם הוא מפחד להפסיד פעם נוספת? ואולי הניצחונות על סיחון ועל עוג הם ניצחונות מקריים, כמו כל אומה שפעם מנצחת ופעם מפסידה?
רק החוטאים אשמים
בפתח נאומו, מסביר משה את השתלשלות הדברים, ובכך מסיר את הספקות הללו מלבבות בני ישראל.
ישנם שלושה שותפים במסע המופלא של בני ישראל, ה', משה רבנו ובני ישראל עצמם. מי מבין השלושה אשם בעיכוב הכניסה לארץ? ה' בוודאי לא גרם את העיכוב. הרי מיד עם סיום הקמת המשכן, זירז ה' את ישראל להיכנס לארץ ולכבוש אותה. גם משה מצידו הזדרז למַנות לעם ישראל שופטים ושרי מלחמה, שיסייעו לעם בכיבוש הארץ וביישובה. אם כן, האשמים הם אך ורק בני ישראל, שחטאו בחטא המרגלים ונענשו בידי ה'. מה גם שבבקשתם לשלוח מרגלים, הם התעלמו לחלוטין מהמינויים של השופטים ושרי האלפים, וקרבו אל משה כולם יחד, ללא סדר והיררכיה - "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם"5. גם חטא המעפילים וההחלטה להקיף את אדום ומואב היו מאת ה' ולא מאי-יכולתו חס ושלום, ולכן אין כל שחר לחששות ולספֵקות לגבי כוחו של הקדוש-ברוך-הוא. ונמצא, שמשה בפרשתנו, בא לפשֵט את הספק, מפני מה לא זכו להיכנס לארץ עד עתה, ולבאר שדבר זה לא קרה בגלל ה' או משה, אלא רק מצד חטא המרגלים, וכעת, אחרי שנגמר עונשם, ה' מכניסם לארץ.