למה הסיום ב"ירדן ירחו"?
לאחר ארבעים ואחד המסעות שבני ישראל עשו מיציאתם מרעמסס אשר במצרים, ועד הגעתם להרי העבָרים, הם סוף-סוף עושים את הצעד האחרון במסעם, ומגיעים אל ערבות מואב, ממש על גדות הירדן הנקרא כאן "ירדן ירֵחו".
מסעותיהם של בני ישראל ממקום למקום, משַקפים עלייה אחַר עלייה ב'עבודת הבירורים' הרוחנית שעושות נשמותיהם. לפי זה, צריך להבין מהי משמעות העובדה שסיום המסעות הוא במקום הנקרא בשם "ירדן יריחו"?
החיסרון והיתרון של הריח
המילה "יריחו" היא מלשון 'ריח'. הריח, בשונה משאר החושים, מתאפיין בכך שהוא לא משיג את מהות הדבר, אלא רק הארה חיצונית ממנו. לדוגמה - כאשר אדם מתייחס לפרי באמצעות חוש המישוש, או חוש הראייה, או חוש הטעם, הוא מתייחס ומתחבר למהות של אותו פרי. שונה הוא חוש הריח, שבו האדם מתחבר לדבר חיצוני של הפרי. הרי ברור שהריח אינו הפרי עצמו, אלא רק ריח שנודף ממנו. מה-שאין-כן בשאר החושים, אדם רואה את הפרי עצמו (באמצעות חוש הראייה), או נוגע וממשש בפרי עצמו (על-ידי חוש המישוש), או חש את טעמו (בעזרת חוש הטעם).
לפי זה, חוש הריח הוא הנחוּת מבין החושים, שכן הריח קולט רק הארה והתפשטות מסוימת של הדבר, ולא את מהות הדבר. מצד שני, לריח יש יתרון גדול על פני שאר החושים. בעוד ששאר החושים משיגים את מהות הדבר, חוש הריח מקבל הארה מעצמיות הדבר. וזו אכן הסיבה לכך שחוש הריח מקבל רק הארה מועטת, שכן מהמקום הנעלה שממנו בא הריח, יכולה להתגלות ולהתבטא רק הארה מועטת ומצומצמת, ויחד עם זאת, עדיין מעלתו הגדולה קיימת בו, וגם בהארה המועטת יש את עצמיות הדבר.
ברוחניות, העובדה שסוף המסעות של בני ישראל היה ביריחו, מלמדת על כך שבסוף 'עבודת הבירורים' שעשו לאורך שהותם במדבר, התעלו בני ישראל עד כדי כך, שהגיעו לדרגה שבה האירה עליהם הארה מעצמותו ומהותו של הקדוש-ברוך-הוא בעצמו1.
גילוי העצמוּת
אמנם, עדיין מדובר בהארה בלבד מעצמוּת האלוקות, ואילו גילוי העצם באופן מוחלט יהיה לעתיד לבוא, בביאת המשיח.
זהו ההסבר לכך שאחד המאפיינים המיוחדים של מלך המשיח הוא, שיהיה כדברי חכמינו, "מורח ודאין" [מריח ודן]2. תהיה לו היכולת לדון ולפסוק על-פי חוש הריח. וכפי שנאמר בנבואת ישעיהו3: "ויצא חוטר מגזע ישי… וַהֲרִיחוֹ ביראת ה', ולא למראה עיניו ישפוט, ולא למשמע אוזניו יוכיח".
המשמעות הרוחנית הפנימית של הדברים היא, שהמשיח יביא לידי גילוי מלא את בחינת ה"ריח" שבסיום המסעות, "על ירדן יריחו". בהיותם "על ירדן יריחו", זכו בני ישראל להארה מועטת ממנה. אך בימות המשיח, עצמוּת האלוקות תאיר ותתגלה בעולם הזה בגילוי מלא ומושלם, ללא כל צמצומים4.

