דרשה
לשבת

התפילין של הבורא

התלמוד מספר¹ על דיון מרתק שהתקיים באחד מבתי-המדרש בבבל. רב אבין בר רב אדא דרש מהפסוק² "נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו", כי הקדוש-ברוך-הוא מניח תפילין. שאל רב נחמן בר יצחק את רבי חייא בר אבין: בתפילין שבהן אנו מתעטרים, כתובים שמו וייחודו של בורא העולם, ובתוכן יש פרשיות שבהן נצטווינו שמצוות ה' יהיו לנו לאות ולזיכרון³, ואם כן, מה כתוב בתפילין של הקדוש-ברוך-הוא? ענה לו רבי חייא: כתוב בהם הפסוק: "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ"⁴.

ולכאורה, הדיון כולו תמוה. הרי לקדוש-ברוך-הוא אין גוף ולא דמות הגוף⁵, וכיצד ייתכן שה' מניח תפילין או מקיים כל מצוה מעשית אחרת, שמוגדרת בכללים גשמיים?

האור וה'שאריות'

ההסבר טמון בכלל ידוע בתורת הסוד, האומר כי "באתערותא דלתתא - אתערותא דלעילא". כלומר, על-ידי התעוררות של האדם בעבודת ה' למטה, בעולם הזה, נמשכת המשכה מותאמת מלמעלה, מעולמות עליונים. קיום המצוות שלנו, נשמות בגופים גשמיים בעולם הזה החומרי, גורם התעוררות למעלה, בהתאם למאמץ והכוונה שהושקעו במעשה המִצְוָה.

המצוות נמשלו לנרות, כמו שנאמר: "כי נר מצוה ותורה אור"⁶. לאור הנמשך מלמעלה, יש השפעה רבה על כל 'סדר השתלשלות' העולמות, ומ'שאריות' האור יש הארה לגן-עדן.

זו המשמעות הפנימית של הפסוק "מגיד דבריו ליעקב, חוקיו ומשפטיו לישראל"⁷, עליו מבוסס מאמר חכמינו, באשר לקיום המצוות על-ידי הקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו - "מה שהוא עושה, הוא אומר לישראל לעשות ולשמור"⁸. הקדוש-ברוך-הוא מחויב, כביכול, לחוקים ולכללים שקבע, מפני שהם לישראל, מְבַצְעֵי המצוות בפועל. בתפילין של ה', מופיע הפסוק המייחד ומקדש את העם הנבחר על פני שאר הברואים.

חיוּת מחודשת

לפי זה, אין שום דבר שמשתווה לעוצמה של קיום המצוות כאן, בעולם הזה הגשמי. אפילו על נשמות הצדיקים בגן-עדן, נאמר שהן נהנות רק "מזיו השכינה"⁹. האור שמאיר בגן-עדן הוא תוצר חיצוני של מהלך פנימי, מעשינו ועבודתנו בקיום המצוות המעשיות, גורמים השפעה עד רום המעלות. קיום המצוות יוצר השפעה על כל העולמות, מהעולמות העליונים עד לעולם הזה.

מתוך הבנה והכרה במשמעות העמוקה של קיום המצוות, אנו יכולים לשאוב שפע של אנרגיה וחיוּת מחודשת, ולקבל על עצמנו להוסיף יותר ויותר בקיום המצוות בהידור.

1. מסכת ברכות, דף ו', עמוד א'. ↩

2. ישעיהו, פרק ס"ב, פסוק ח'. ↩

3. ראה רש"י לברכות שם, דיבור-המתחיל "מה כתיב בהו". ↩

4. דברי הימים-א', פרק י"ז, פסוק כ"א. ↩

5. פיוט 'יגדל'. וראה פירוש המשניות להרמב"ם, מסכת סנהדרין, פרק "חֵלק", היסוד הג'. ↩

6. משלי, פרק ו', פסוק כ"ג. ↩

7. תהילים, פרק קמ"ז, פסוק י"ט. ↩

8. שמות רבה, פרשה ל', פיסקא ט'. ↩

9. תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ז, עמוד א'. ↩