צמיחה מול הכנעה
יוסף ויהודה מייצגים את בחינות השמים והארץ - הצומח והדומם. השם "יוסף", מבטא תוספת וריבוי כמו הצומח המתאפיין בהוספה וגדילה. ואילו השם "יהודה" מבטא הודאה והכנעה, כמו הארץ המשמשת למדרס בני אדם.
שורש הארץ שקדמה במחשבה (כפי שיבואר להלן), נעלה ביותר, והוא מייצג הכנעה והתבטלות; גם עולם המחשבה מייצג את הענווה והביטול. המילה "מחשבה" מורכבת מאותיות המילים "חשב" ו"מה", כאמירת משה רבינו, העניו באדם, "ונחנו מה"1.
מחשבה מול מעשה
באשר לסדר בריאת השמים והארץ במעשה בראשית, אנו עדים לסתירה לכאורה בין הכתובים. בפסוק הפותח את התורה, נאמר2: "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ", ומכאן משתמע שבריאת השמים קדמה לבריאת הארץ. ואילו בהמשך, כאשר התורה מסכמת את שבוע הבריאה, נאמר: "ביום עשות אלוקים ארץ ושמים"3, וכאן הארץ קודמת לשמים. ובכן, מי נברא תחילה, הארץ או השמים?
אחד הרעיונות המרכזיים של תורת החסידות הוא, שכל נברא נעוץ בשורשו במחשבה האלוקית שקדמה לבריאתו ומחַיָה אותו, "סוף מעשה במחשבה תחילה"4. המחשבה קודמת לפעולה, וייתכן שדברים שקדמו לאחרים במחשבה האלוקית, נבראו בפועל אחריהם, כי עולם המעשה נחוּת מעולם המחשבה והדיבור. ובענייננו - בפועל השמים נבראו תחילה, אך הארץ קדמה במחשבה.
יהודה מול יוסף
בסדר העולמי הנוכחי, הצומח נעלה מהארץ הדוממת שנבראה בפועל לאחר השמים, אך במהותה הארץ נעלית מהצומח, כי המחשבה על בריאת הארץ קדמה במעלתה למחשבה על בריאת השמים. זו גם הסיבה לכך שהצומח נשתל בארץ ומקבל ממנה את הכוח להצמיח.
לכן, יהודה ניגש ליוסף בביטול, ומבקש ממנו להשפיע לו מהדרגה הרוחנית שבה הוא, יוסף, עומד.
במתן-תורה התרחשו האירוסין בין הקדוש-ברוך-הוא לעם ישראל. כדברי המדרש על כך שהתורה נקראת "מורשה"5 - "אל תקרי מורשה אלא מאורסה" [מאורסת]6. לימוד התורה וקיום המצוות במהלך הדורות הכשיר את העולם לקבלת האור שבעת הבריאה לא האיר בעולם בפועל אלא נשאר בעולמות המחשבה הרוחניים. לעתיד לבוא, בביאת המשיח, יתקיימו הנישואין של הקדוש-ברוך-הוא ובני ישראל. הדבר יתרחש כאשר הסדר הנוכחי ישתנה, והאור הרוחני העליון ביותר יאיר בעולם הגשמי. או-אז תתגלה מעלת הביטול והארץ הגשמית.