אריכות בלתי רגילה
בסוף דבריו לבניו לפני מותו, יעקב חוזר ומבקש מבניו לקבור אותו במערת המכפלה שבחברון.
יעקב מאריך בתיאור המערה בפירוט רב. תחילה הוא אומר: "אל המערה אשר בשדה עפרון החתי". ובהמשך1: "במערה אשר בשדה המכפלה אשר על פני ממרא בארץ כנען". ופעם נוספת: "אשר קנה אברהם את השדה מאת עפרון החתי לאחוזת קבר". ועוד פעם: "שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו, שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו, ושמה קברתי את לאה". ולבסוף: "מקנה השדה והמערה אשר בו, מאת בני חת".
ונשאלת השאלה: מה פשר האריכות הבלתי רגילה? האם נדרשים כל-כך הרבה תיאורים כדי להסביר לאיזו מערה הכוונה?
תדרוך מדויק
יעקב יודע כי ייתכן שלאחר מותו יקומו גורמים רבים שינסו לעכב ולמנוע את קבורתו במערת המכפלה. לכן הוא מכשיר את הקרקע ומתדרך את בניו היטב כיצד להתמודד מול כל הגורמים המונעים והמעכבים הללו.
ראשית, יעקב יודע שעברו כבר שבע-עשרה שנים מאז שירד למצרים. במהלכן, מי יודע מי התיישב בחברון בהעדרו, והוא בהחלט חושש שהתושבים החדשים יסרבו לקבור אותו שם. לכן הוא פונה לבניו, ומסביר להם בפירוט רב מה יענו על טענותיהם של אותם תושבים, אם אכן כך יהיה. כדי שלא יהיו טעויות בזיהוי המקום, יעקב מסביר שהמערה המדוברת היא המערה: "אשר בשדה המכפלה, אשר על פני ממרא בארץ כנען".
שנית: יעקב מפרט היכן בדיוק יקברו אותו - "אל המערה אשר בשדה עפרון החתי". משמעות המילה "אֶל" היא "בתוך". יעקב מבקש שיקברו אותו בתוך המערה ולא ליָדה או סביבהּ.
על כל צרה שלא תבוא
שלישית: יעקב מוסיף ואומר לבניו, שאם יושבי הארץ יסרבו לבקשתו, בנימוק ששדה עפרון כלל לא שייכת לאבות, עליהם לענות שהיא המערה: "אשר קנה אברהם את השדה מאת עפרון החתי". היא שייכת למשפחת אברהם, ונקנתה בכסף מלא. ואם יושבי הארץ יטענו שהשדה אמנם נקנתה, אך לשם מגורים או חקלאות ולא לקבורה, יענו שהמערה נקנתה במפורש "לאחוזת קבר" - לקבורת שרה.
רביעית: אם בני ישמעאל יטענו שגם להם יש חלק במערה, שהרי גם הם בני אברהם, יענו להם שהמערה ניתנה בירושה ליצחק. לכן יעקב מדגיש ואומר: "שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו".
חמישית: אם יבוא עשיו, ויערער ויאמר: הרי גם אני בן של יצחק ורבקה2, יענו לו: שם קבורה גם לאה, אשתו של יעקב, ומכאן שהמערה שייכת לו ולא לעשיו. לכן הוסיף יעקב ואמר: "ושמה קברתי את לאה".
ושישית: יעקב חושש גם שמא בני חת עדיין יטענו שאמנם עפרון הסכים שהמערה תהפוך לאחוזת קבר, אך הם כתושבים אינם מעוניינים בכך. על כך אומר יעקב לבניו, כי יש להשיב שכל בני חת ראו את מכירת המערה מידי עפרון לאברהם, ולא מחו. ולכך התכוון יעקב במילים: "מקנה השדה והמערה אשר בו, מאת בני חת".