הוראות לקיטה
אמרת-כנף יהודית מפורסמת אומרת, כי "יותר קל להוציא את היהודים מהגלות, מאשר להוציא את הגלות מהיהודים". ביטוי זה משתקף היטב בסיפור המופיע בפרשתנו. תקופה קצרה ביותר לאחר היציאה ממצרים וקריעת ים-סוף, כאשר בני ישראל צועדים במדבר, המזון שברשותם אזל. חלקים מהעם החלו מלינים כלפי משה ואהרן, ומביעים את ערגתם ל'סיר הבשר' שהיה מנת חלקם במצרים. בתגובה, מבטיח הקדוש-ברוך-הוא למשה רבינו, כי הוא ימטיר לעם "לחם מן השמים".
מיד לאחר מכן, החל המָן לרדת על שכבת הטל שעל אדמת המדבר. המָן התאפיין בסגולותיו המיוחדות1, ובטעמו הנפלא "כצפיחית בדבש"2. אך לגבי לקיטת המָן, משה רבינו מסר לעם את ציווי האלוקים, שכל אחד ילקט מָן רק בכמות המיועדת לו ולבני משפחתו ולא יותר, ואילו בבוקר יום השישי ילקטו כולם מנה כפולה - האחת בשביל יום שישי, והשנייה בשביל השבת - בה לא ירד המָן.
למה לא ירד המָן בשבת?
ונשאלת השאלה:
כל שאר ההשפעות הנצרכות לעולם הגשמי, כמו ירידת מטר וצמיחת הפירות, לא נפסקות ביום השבת. אם כן, במה שונה המָן שלא ירד בשבת?3
מוסבר בתורת החסידות, כי המטרה של בריאת העולמות, היא בירור ניצוצות הקדושה שבהם. כלומר, גילוי המשמעות הרוחנית הגלומה בעומק הגשמיות. בכל קיום מצוה מעשית, היהודי מגלה את תוכנו ועניינו הפנימי של החפץ הגשמי שבו הוא מקיים את המִצְוָה - האור האלוקי שמחיה ומהווה כל מציאות.
יום ללא צמצום
בימי החול, מְצוּוֶה היהודי לבוא במגע עם העולם הגשמי, ולעסוק ב'עבודת הבירורים' - חשיפת המהות האלוקית של הבריאה. אך ביום השבת, הקדוש-ברוך-הוא בעצמו שָׁבַת ממלאכה4. מדוע? הרי "אין לו דמות הגוף"5, ומובן שלא 'התעייף' ממלאכת בריאת העולם?
אלא שכפי המוסבר בחסידות6, בשבת - חיוּת העולמות עולה ונכללת במקורה ושורשה. לאחר ימי השבוע, שבהם השפיע הקדוש-ברוך-הוא לעולם חיוּת מצומצמת ומוגבלת, הוא כביכול מסלק אותה אל שורשה, כדי שלאחר מכן, העולם יקבל את האור האלוקי מחדש, במשך ימי השבוע הבא.
בחינה זו של עליית העולמות שבשבת, היא רק בפנימיות העולמות, אך בחיצוניות העולמות, אין שום שינוי בשבת מבחול. וזהו ההבדל שבין המן לשאר ההשפעות הגשמיות שנמשכות לעולם גם בשבת. שאר ההשפעות נמשכות למטה בעולם הזה מחיצוניות העולמות (מהמזלות והשרים הממונים עליהם), ולכן הן אינן נפסקות בשבת.
לעומת זאת, שורשו הרוחני של המָן, נעלה ביותר, וכדי להוריד אותו לעולם, בו הגשמיות מסתירה את המהות הרוחנית, יש צורך בצמצום האור האלוקי שבו. אך בשבת - כאשר החיוּת האלוקית אינה מתלבשת ומצטמצמת בעולם - אין קיום למָן בתוככי המציאות הגשמית, ולכן הוא לא ירד בשבת7.
שמות רבה, פרשה כ"ה, פיסקא ג'. ↩
שמות, פרק ט"ז, פסוק ל"א. ↩
ראה גם ליקוטי שיחות, חלק ט', עמ' 220 (סעיף ט') ואילך. ↩
בראשית, פרק ב', פסוק ג'. ↩
על-פי פיוט "יגדל". פירוש המשניות להרמב"ם, מסכת סנהדרין, פרק חֵלק, היסוד הג'. ↩
'ליקוטי תורה', פרשת בהר, דף מ"א, א'. ↩
ראה 'תורה אור', פרשת בשלח, דף ס"ה, ג'. שם, פרשת ויקהל, דף פ"ט, א'-ב'. ↩