דרשה
לשבת

אני ה', אני הוא ולא אחר

"עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם…"¹. אנו עומדים בפני המכה האחרונה - מכת בכורות, שאחריה בני ישראל יֵצאו סוף-סוף לחירות. המכה הזאת לא נעשית על ידי מלאך או על ידי שליח, אלא על ידי הקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו - "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה, ובכל אלֹהֵי מצרים אעשה שפטים, אני ה'"², וכמוסבר ב'הגדה של פסח': "אני ולא השליח, אני ה' - אני הוא ולֹא אַחֵר"³. ונשאלת השאלה: מאחר שהקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו יורד להכות את בכורי מצרים, ברור שאין לו צורך בסימנים כדי לדעת מיהו בכור מצרי ומי הוא בכור יהודי. אם כן, מהי המשמעות של דברי התורה "וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם, וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם"?

הכוח - וביטול הכוח של המזלות

להבהרת הדברים, יש להקדים הקדמה קצרה: בדרך כלל, הקדוש-ברוך-הוא מנהיג את עולמו על פי הסדר והחוקים הטבעיים שהוא חקק. על פי הסדרים הללו, כל מה שקורה בעולמנו החומרי, מושפע מעניינים רוחניים עליונים. ה'תנועות' הרוחניות מקבלות ביטוי בתנועות שונות של כוכבי הלכת והמזלות, ומהם מושפע כל מה שקורה בעולמנו.

לעיתים הקדוש-ברוך-הוא גוזר ומבטל את ההנהגה הזאת שהוא עצמו הטביע בעולמו. זהו פירוש דברי הגמרא "אין מזל לישראל"⁴. אכן, למזלות יש השפעה על המתרחש בעולם, אבל ההשפעה היא רק מפני שכך קבע הקדוש-ברוך-הוא, וברְצותו הוא יכול לגזור ולבטל את כוחם של המזלות⁵.

ההצלה של בכורי ישראל

המזל ששלט והשפיע על מצרים היה מזל טלה, והמצריים היו עובדים לו ומכבדים אותו. ואכן, לפי סדרי הטבע והמזלות, בני ישראל היו צריכים להישאר משועבדים במצרים עד היום. ולכן, כדי להוציא את בני ישראל ממצרים, הקב"ה ביטל את כוחו והשפעתו של מזל טלה⁶.

המלאכים והשליחים שהיכו את מצרים בתשע המכות הראשונות, יכלו לפעול רק על פי הכוח שה' נתן בידם, ולכן הם פגעו רק במצריים, ומשום כך לא נשקפה כל סכנה לבני ישראל, אבל כעת, כשהקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו יורד לגאול את ישראל, הוא פועל במידת הדין כפי המשפט, מי שראוי - יחיה, ומי שלא ראוי - ימות.

מזל טלה הוא המזל של הבכורות, ולכן ברגע שה' ביטל את כוחו של מזל טלה, כל בכורי מצרים מתו⁷ - "מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר, וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה"⁸. ולפי הסדר הטבעי, גם בכורי ישראל היו צריכים למות במכת בכורות, שהרי גם בני ישראל היו עובדים את אלֹהֵי מצרים⁹. הדרך היחידה של בכורי ישראל להינצל מהמכה, הייתה להיות ראויים להינצל מצד הדין. וזה היה בזכות קורבן הפסח, בו הוכיחו בני ישראל את אמונתם בקדוש-ברוך-הוא, מה שהוביל לתוצאה של - "וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם, וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם".

1. שמות, פרק י”א, פסוק א’. ↩

2. פרק י”ב, פסוק י”ב. ↩

3. מתוך נוסח ה’הגדה של פסח’. ↩

4. תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קנ”ו, עמוד א’. ↩

5. ראה גם ‘דרך ה’’ לרמח”ל, חלק ב’, פרק שביעי. ↩

6. וזהו פירוש הפסוק (שמות, פרק י”ב, פסוק י”ב): “וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים”. ↩

7. כל בכורי מצרים, לא רק אלו שחטאו בכך ששעבדו את בני ישראל. (וראה עוד טעם לכך בפירוש רש”י לשמות, פרק י”א, פסוק ה’, דיבור-המתחיל “עד בכור השבי”). ↩

8. שמות, פרק י”ב, פסוק כ”ט. ↩

9. יחזקאל, פרק כ’, פסוקים ה’-ח’. ↩