מהות ועטיפה
בין הקללות שבפרשתנו, אנו נתקלים בקללה קשה במיוחד: מחסור קיצוני במזון. "בשברי לכם מטה לחם" - רעב קשה; "ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד" - כמות זעומה של לחם; "והשיבו לחמכם במשקל" - מנה מזערית; "ואכלתם ולא תשבעו" - שאינה משׂביעה.
האדמו"ר הזקן מסביר, כי ברובד החיצוני מדובר בקללות קשות, והן נוצרו בעולם כדי לבוא על ראש אויבינו1, אך במימד הפנימי והנסתר - כל הקללות האמורות בפרשתנו, הן בעצם ברכות נעלות ונשגבות עד-כדי-כך שכדי לבוא לעולם, הן חייבות להצטמצם ו'להתחפש' בלבוש של קללות.
להביט לפנימיות
בתורת החסידות, המילה "לחם" רומזת ללימוד התורה, כפי שדוד המלך מעיד על עצמו: "ותורתךָ בתוך מֵעָי"2. כשם שהלחם מתעכל ונספג בתוך גוף האדם והופך להיות חלק ממנו, כך חוכמת התורה נכנסת לתוך האדם, ומעצבת את צורת החשיבה שלו.
וכך מתפרשים כל פרטי הפסוק, לפי העיקרון שבתוך הקללות מסתתרות ברכות.
לקרוע את המסכה
"שבירת הלחם" המוזכרת בפסוק, רומזת לאירוע שבירת לוחות התורה, עליו אומרים חז"ל3 כי אילו הלוחות לא היו נשברים - עַם ישראל היה זוכה לעשרת הדיברות בלבד. דווקא בזכות שבירת הלוחות הראשונים, זכינו לקבל בלוחות השניים "כפלים לתושייה". גם הלכות, מדרש ואגדות - ובעצם את כל התורה כולה.
בזה מתמצה מהותה של פרשת הקללות: לפעמים דווקא דברים הגורמים לנו שברון לב, מגלים את המהות הפנימית, ומביאים אותנו למקום טוב, מואר וחזק יותר.
גם "ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד" מתפרש כברכה: על כל עשרת כוחות הנפש להשתתף ב"אפייה" של התורה (הפיכתה למהות אחת עם הלומד) בחמימות ובאש האהבה לה' המתעוררת בתפילה4.
חז"ל אומרים5 כי התורה ניתנה "באש שחורה על גבי אש לבנה". ה"אש השחורה" היא האהבה המסותרת לה', החבויה בלב כל יהודי. גם כשהיהודי טרוד בעסקיו, ליבו בוער לאהבת ה', ובאהבה זו הוא "אופה" את ה"לחם" - התורה, עד שהוא ודברי התורה נעשים לאחדים. "אפייה" זו נעשית "בתנור אחד" - בחמימות אהבת ה' הבאה מהתבוננות ב"ייחוד השם".
וגם "ואכלתם ולא תשבעו" היא ברכה: כשם ש"אוהב כסף לא ישׂבע כסף"6, כך תחזרו על לימוד התורה פעמים רבות מרוב אהבתכם אליה7, ובכל פעם יהיו דברי התורה בעיניכם כחדשים8, ונפשכם לא תשׂבע בהם לעולם9.
דווקא בקללות שבפרשתנו, חבויים אוצרות של שפע אלוקי, כי קללה אינה אלא ברכת ה' בתחפושת. עצם המוּדעות לכך, תיתן לנו את הכוח ואת הרצון לגלות את הברכה שבתוך הקללה. כך נסיר את התחפושת - ונזכה לאור ולטוב הטמון בה.
ראה דברים, פרק ל', פסוק ז'. ↩
תהילים, פרק מ', פסוק ט'. ↩
שמות רבה, פרשה מ"ו, פיסקא א'. ↩
'ליקוטי תורה', פרשת בהר, דף מ', ג'-ד'. ↩
תלמוד ירושלמי, מסכת שקלים, פרק ו', סוף הלכה א'. ועוד. ↩
קהלת, פרק ה', פסוק ט'. ↩
ראה משלי, פרק ה', פסוק י"ט. עירובין, דף נ"ד, עמוד ב'. ↩
ראה 'ספרי', פרשת ואתחנן. שולחן ערוך הרב, אורח חיים, סימן ס"א, סעיף ב'. ↩
'ליקוטי תורה', פרשת בחוקותי, דף מ"ח, ג'. ↩