למה לעסוק בשלילי?
פרשת "בחוקותי", הפרשה החותמת את ספר "ויקרא", פותחת בהבטחות רבות של ברכות ושלום לבני ישראל, אם ישמרו על חוקי התורה. ולצידן, מופיע גם תיאור מפורט וקשה של דברים בלתי רצויים שיפקדו את בני ישראל אם יסטו מדרך ה'.
כידוע, היהדות לא מאריכה בדברים שליליים, אלא מתמקדת בדגש על הצד הטוב, שכן "מעט אור דוחה הרבה חושך"1 - כוחו של הטוב, חזק בהרבה מכוחו של הרע. והדרך הטובה ביותר לנצח את הרע והחושך, היא לא מתוך התעסקות בו, אלא באמצעות הוספה באור וטוב.
לפי זה, נשאלת השאלה:
אם כן, מדוע חלק כל-כך גדול בפרשה, מוקדש לעיסוק בפירוט של קללות וצרות?
חמה ונרתיקה
האדמו"ר הזקן, בעל התניא, מציע הסבר מפתיע2:
הקללות אינן עונשים, אלא דווקא ברכות. יתֵרה מכך, הן ברכות רמות ונישאות כל כך, עד שאין הן יכולות להתגשם בעולם הגשמי באופן ישיר. הן חייבות להתגלות בצורה מוסתרת, כאתגרים וקשיים.
כפי שאור חזק מדי עלול לעוור, כך גם ברכות רוחניות גבוהות ביותר, אם הן באות לעולם 'כמו שהן', ללא כיסוי ושינוי ממקורן, עלולות כביכול להציף אותנו, ולא להשפיע לטובה. לכן יש צורך להסתיר אותן, ולהביא אותן לעולם במסווה של קללות.
דוגמה מפורסמת לכך, מופיעה בתלמוד3. רבי שמעון בר יוחאי, שלח את רבי אלעזר בנו, להתברך מפי רבי יונתן בן עסמיי, ורבי יהודה בן גרים. במקום לברכו, "קיללו" אותו החכמים. אך כאשר הבן חזר אל אביו, הסביר לו רשב"י שהקללות הן בעצם ברכות מוסתרות. הן נועדו לעורר את בנו, לגלות בו כוחות פנימיים נסתרים, ולעודד אותו להתעלות רוחנית.
מוסיף ומסביר האדמו"ר ה'צמח צדק'4, כי השורש של אותן הברכות, היה מ"עלמא דאתכסיא" - העולם המכוסה. וברכות משורש כה נעלה, לא ייקלטו בעולם אם יבואו כברכות, ולכן נאמרו כקללות5.
בשמחה ננצח
בחיינו אנו, כאשר אנו מתמודדים עם קשיים ואתגרים, חשוב שנזכור את דברי אדמו"ר הזקן בנושא זה. ייתכן שאותם קשיים שאנו נוטים לראות בהם "קללות", הם בעצם ברכות מוסתרות - הזדמנות עבורנו לצמוח, להתגבר על מכשולים, ולהגיע לדרגה רוחנית גבוהה יותר.
במקום להתייאש וליפול ברוחנו, עלינו להתמודד עם האתגרים באמונה וידיעה, שכל קושי הוא הזדמנות לצמיחה ולגילוי הכוחות הפנימיים הטמונים בנו. ננצח מתוך אמונה ושמחה, ומתוך הגאולה הפרטית נזכה לגאולה הכללית, כדברי הנביא: "כי בשמחה תצאו"6 - מהגלות אל הגאולה האמיתית והשלימה, תיכף ומיד ממש.
על-פי ספר התניא, ליקוטי אמרים, פרק י"ב. וראה חובת הלבבות, שער ייחוד המעשה, פרק ה'. ↩
'ליקוטי תורה', פרשת בחוקותי, דף מ"ח, א' ואילך. וראה לוח "היום יום", י"ז אלול. ↩
תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ט', סוף עמוד א'. שם, עמוד ב'. ↩
בהגהתו ל'ליקוטי תורה', פרשת בחוקותי, דף מ"ח, ב'. ↩
'ליקוטי שיחות', חלק א', עמוד 283 ואילך. 'תורת מנחם', חלק ט"ז, עמוד 278 ואילך. ↩
ישעיהו, פרק נ"ה, פסוק י"ב. ↩

