הסוד התגלה
יוסף הורד מצרימה, ונמכר לעבד לפוטיפר שר הטבחים. אשתו של פוטיפר חושקת ביוסף, ובמשך שנים עשר חודשים1 היא מנסה לפתות אותו לחטוא איתה.
אשת פוטיפר מחכה לשעת כושר, ויום אחד - כאשר שניהם נשארים לבד בבית, היא מנסה לפתות אותו. כשהיא תופסת בבגדו, יוסף משאיר את הבגד בידה ובורח החוצה.
אשת פוטיפר קוראת לאנשי הבית ומספרת להם על כך, ובהמשך, גם לפוטיפר בעלה בשובו הביתה, אלא שהיא מעלילה על יוסף שהוא זה שביקש לפתות אותה. ונשאלת השאלה: מדוע אשת פוטיפר לא העדיפה לשמור את הסיפור בסוד, להתאזר בסבלנות ולחכות להזדמנות הבאה להכשיל את יוסף? למה היא בחרה לספר על האירוע? הרי ברור שבעקבות זאת פוטיפר יגרש את יוסף מהבית, וכך לעולם לא יהיה לה סיכוי לפתות אותו!
גרסת המאשימה
אשת פוטיפר לא הייתה טיפשה. היא ידעה כי מאחר שיוסף נס החוצה כשבגדו אצלה, בני הבית בוודאי ישאלו מה אירע. וכאשר יוסף יספר את גרסתו מצד אחד, והיא תספר את גרסתה מצד שני, בוודאי יאמינו לגרסתו של יוסף. הרי כל אנשי הבית ידעו שה' עם יוסף והוא איש ישר ומצליח. יתירה מכך, פוטיפר סומך על יוסף בעיניים עצומות ומשאיר את ניהול הבית בידו, אפילו בלי לבדוק איך הוא עושה את עבודתו, ככתוב: "ויעזוב כל אשר לו ביד יוסף, ולא ידע אִתו מאומה"2.
לכן אשת פוטיפר נוהגת בעורמה, ומפיצה את הסיפור על פי גרסתה. ודאי שהדברים זלגו גם אל מחוץ לביתו של השר פוטיפר. כעת, זה יהיה ביזיון גדול לפוטיפר אם יאמר שהוא לא מאמין לדברי אשתו, ונותן לעבד לעשות בביתו ככל העולה על רוחו!
גדוּלה בבית הסוהר
בניגוד לתכנית ולציפיות של אשתו, פוטיפר עצמו האמין לגרסה של יוסף ולא לזו של אשתו. כך עולה מלשון הכתוב: "ויהי כשמוע אדוניו את דברי אשתו… ויחר אפו"3, ולא נאמר "ויחר אפו ביוסף". מכאן שפוטיפר לא כעס על יוסף, אלא דווקא על "דברי אשתו". גם ההיגיון מחייב זאת, שכן אילו פוטיפר היה מאמין לאשתו, הוא היה הורג את יוסף.
פוטיפר, "שר הטבחים", היה אחראי על כל הטבח וההרג במצרים, וגם על כליאתם של אנשים ועל ביצוע עונשים שנגזרו עליהם4. כדי לא להתבזות, פוטיפר שׂם אותו בבית הסוהר. אולם, כיוון שידע שיוסף לא ראוי לעונש, פוטיפר הושיב את יוסף באגף חשוב, "מקום אשר אסירי המלך אסורים"5.
כך גמל הקדוש-ברוך-הוא חסד עם יוסף אפילו בבית הסוהר, ועד מהרה יוסף עלה לגדולה והיה אחראי על כל האסירים בבית הסוהר, ככתוב: "ויתן שר בית הסוהר ביד יוסף את כל האסירים אשר בבית הסוהר"6.