למה "הקריב"?
אחרי עשר מכות איומות שחוותה מצרים, פרעה נשבר. המלך העריץ שסירב בתוקף להכיר בקדוש-ברוך-הוא ובמשה עבדו, עמד בסירובו לשלח את בני ישראל, עד לרגע השיא, בו הוא מתחנן למשה ואהרן שהם והעם כולו יֵצאו ממצרים.
אך בתוך פרק זמן קצר, התהפך ליבו של פרעה. כשלושה ימים לאחר שבני ישראל יצאו ממצרים, פרעה יצא בראש גדוד חיילים, למרדף אחרי העם שיצא לחירות. בתוך יממה1, הדביק החַיִל הגדול את המרחק - והשיג את בני ישראל.
פרעה הורה לצבאו לסגור על בני ישראל מאחוריהם, ובני ישראל נשאו את עיניהם וגילו את החַיִל המצרי האדיר, הניצב צמוד אליהם.
מפרשי המקרא2 תמהים על לשון הכתוב המתאר את הרגע הזה, ושואלים מדוע נאמר "ופרעה הקריב", ולא "קָרַב" למשל?
המדרש3 מציע פירוש אחר, ומסביר שהקשר בין "הקרבת" פרעה, להמשך הפסוק המספר שבני ישראל "נשאו את עיניהם", מלמד על התרחשות אחרת שאירעה באותה שעה - פרעה "הקריב את לִבָּם של ישראל אל אביהם שבשמים".
במבט ראשון, דברי המדרש תמוהים ביותר: כיצד ייתכן שפרעה הרשע, גרם לקירוב הלבבות של בני ישראל אל הקדוש-ברוך-הוא?
שני מסלולים
כדי להבין את עומקם של דברי המדרש, יש להקדים כי לפי החסידות, יש שתי דרכים לקיום מִצְוַת אהבת ה'.
דרך אחת, היא להתבונן בגדולה האלוקית האינסופית; בכך שצבא השמים, בעלי-החיים, ואפילו המלאכים - משבחים ומפארים בכל יום את ה', בורא העולם. התבוננות כזו, תעורר את המתבונן ברגשות של אהבת ה', שיובילו אותו לעבוד את הקדוש-ברוך-הוא בכל כוחו.
הדרך השנייה, שייכת דווקא אצל אדם הרחוק ביותר מאופן ההנהגה האידיאלי. אצלו תתאפשר התעוררות אהבת ה' וחיוּת מחודשת בעבודת ה', דווקא על-ידי התבוננות עד כמה הוא רחוק מהקדושה, ושקוע בעולם הגשמי והחומרי. רק כך הוא יחוש צורך ותשוקה בחיים המלאים תוכן רוחני.
בזכות התשובה
על כך מוסבר בחסידות, כי דווקא באמצעות הדרך השנייה - דרך התשובה - ניתן להעפיל אל דרגות רוחניות נעלות ביותר, כדברי הגמרא4: "במקום שבעלי-תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם עומדים".
אם-כן זהו הפירוש בדברי המדרש הנזכרים:
פרעה הניע בבני-ישראל את הרגש שדחף אותם לעשות תשובה; בני-ישראל היו במיצר, וליבם היה נשבר ונדכא כתוצאה מרדיפת פרעה וחילו אחריהם בים, וכתוצאה מכך צעקו אל ה' בצר להם5, כבעל תשובה אמיתי הקורא לה' מן המיצר בעומק ליבו6, ועל-ידי התעוררות התשובה, זכו לקריעת ים-סוף ולשיאים של התגלות רוחנית.
מכילתא, פרשת בשלח, פרק י"ד, פסוק י'. ↩
רש"י, אור-החיים, ספורנו, ועוד. ↩
מדרש לקח טוב, שמות, פרק י"ד, פסוק י'. שמות רבה, פרשה כ"א, פיסקא ה'. ↩
תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ד, עמוד ב'. ↩
ראה תהילים, פרק ק"ז, פסוק ו'. שם, פסוק כ"ח. ↩
ראה 'תורה אור', פרשת מקץ, דף ל"ה, א'. שם, פרשת כי תשא, דף פ"ו, ב'. 'תורת חיים' (לאדמו"ר האמצעי), פרשת בשלח, דף קע"ז, ד'. ↩