לא די בטענה אחת?!
יש להבין מדוע דווקא חטא זה גרם למשה לטעון כלפי הקדוש-ברוך-הוא - "לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, לָשׂוּם אֶת מַשָׂא כָּל הָעָם הַזֶּה עָלָי"1. שנית, מדוע פקפק משה בפתרון שהציע הקדוש-ברוך-הוא ואמר - "הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וּמָצָא לָהֶם, אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם"2 - האם משה לא האמין, חס וחלילה, בכוחו של הקדוש-ברוך-הוא ה"כל-יכול"?
בהמשך נאמר: "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ, וַיִּחַר אַף ה' מְאֹד וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע"3. וגם כאן תמוה: אם תלונות בני ישראל הכעיסו את הקדוש-ברוך-הוא, כביכול, ברור שהדבר רע גם בעיני משה, ולשם מה הכתוב אומר דבר מובן מאליו? גם בטענתו של משה כלפי הקדוש-ברוך-הוא יש לכאורה כפילות מיותרת: תחילה נאמר "לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ", ואחר-כך "וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ". ולכאורה די באחת משתי הטענות!
מאמצים לבטל את הגזירה
תלונות בני ישראל הכעיסו את הקדוש-ברוך-הוא, והוא מתכנן להיפרע מישראל. משה, במדרגתו הנעלית, רואה את הפורענות הצפויה לישראל, וזו המשמעות של המילים "וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע".
בניסיון להסיר את רוע הגזירה מישראל, משה מוכן להשליך את נפשו מנגד. לכן משה מבקש מהקדוש-ברוך-הוא להתפטר מתפקידו כמנהיג העם, ואומר - "לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה… וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג…"4. התוכנית של משה היא שהקדוש-ברוך-הוא ישכנע אותו למחול לישראל על קשיות עורפם, ובתוך כך גם הקדוש-ברוך-הוא מצידו יצטרך, כביכול, למחול לישראל.
לשם כך, משה מעלה שתי טענות. הראשונה - "לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ". כלומר, למה הטלת את כל משא העם הזה על כתפיי? והשנייה - "וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ". כלומר, למה לא נתת בידי את הכוח לספק את כל צורכיהם? משה מדייק בדבריו ואומר: "הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה, אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ, כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק"5. לאשה שיולדת, יש חלב לתת לבנה, אבל אני דומה לאומֵן שרואה את היונק בוכה ואין בידו יכולת לדאוג לו. לכן - "מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל הָעָם הַזֶּה, כִּי יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר תְּנָה לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה?!"6
כנגד הטענה הראשונה, מצרף הקדוש-ברוך-הוא למשה את שבעים הזקנים, שיסייעו בידו לשאת את משא העם. וכנגד הטענה השנייה, אומר הקדוש-ברוך-הוא למשה שיספק את צורכי העם על ידי השלו.
להציל גם חוטאים
תשובתו של הקדוש-ברוך-הוא לגבי השלו, לא מסַפקת את משה, והוא שב וטוען: "הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וּמָצָא לָהֶם, אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם" - הרי גלוי וידוע לפניך שהשלו לא יספק את תאוותם של בני ישראל, ואם כן, איזו תועלת יש בפתרון הזה? משה יודע שגם אם השלו יספק את תאוותם הרגעית של ישראל, בעתיד הם ימצאו משהו אחר להתאוות אליו. אם כן, השלו הוא רק כלי כדי להיפרע מישראל. לכן, גם הטענה הזאת היא ניסיון של משה להעביר מישראל את רוע הגזירה.
נמצאנו למדים על מסירותו העצומה של משה רבנו שהיה מוכן למסור את נפשו בעבור בני ישראל, למרות שחטאוּ, כדי שהקדוש-ברוך-הוא לא ייפרע מהם.