דרשה
לשבת

האם מדובר על ענן ואש כפשוטו?

"וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד, וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן". במקומות רבים בתורה ובנביאים, מופיע המושג "כבוד ה'", ומדובר על הופעה של התגלות אלוקית בענן. גם בפרשתנו, כבוד ה' יורד על המשכן כאשר הענן מכסה את אוהל מועד, ומפני גודל מעלתו - משה לא מסוגל להיכנס אליו. גם לאורך כל ההליכה במדבר ובקריעת ים-סוף מלווים אותנו עמוד הענן ועמוד האש¹. להלן נעמוד על המשמעות של כבוד ה' המתגלה בענן, וכבוד ה' המתגלה באש, ולענות על השאלות המתבקשות: האם מדובר על ענן ואש גשמיים? מתי נבראו? ועוד.

האור הראשון

במעמד הר סיני, נראה לבני ישראל מראה מעורר יראה ורב רושם, ככתוב: "וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה' עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים, וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן, וּמַרְאֵה כְּבוֹד ה' כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"². כבוד ה', שבשלב זה עדיין איננו יודעים מהו, שוכן בהר ומכוסה בענן כבד. ברגע שהענן סר וכבוד ה' מתגלה, הוא נראה לעיני בני ישראל "כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת".

אם כן, נראה שמראה כבוד ה' הוא דבר הדומה לאש באורו ובזוהרו. למעשה, אור זה המכונה "כבוד ה'", הוא האור שברא הקדוש-ברוך-הוא בתחילת ששת ימי בראשית, ככתוב³: "וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יְהִי אוֹר, וַיְהִי אוֹר". האור הוא הבריאה הראשונה שברא הקדוש-ברוך-הוא⁴. אין לנו כל תפיסה והשגה בקדוש-ברוך-הוא בעצמו. לכן, פסגת ההשגות אליה אנו שואפים, היא השגת עניינו של אותו אור ראשון. כל שאר הנבראים נבראו מִכְּלָלוֹ של האור הראשון, ועל כן השגת אור זה היא השגת עניין הבריאה כולה. זוהי ההשגה שביקש משה מהקדוש-ברוך הוא: "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ". אפילו משה רבינו לא ביקש לתפוס ולהשיג את עצמותו של הקדוש-ברוך-הוא, אלא את כבודו.

אור מאיר מול אש שורפת

בפסוקים רבים, מְכוּנֶה הקדוש-ברוך-הוא "אור". ולדוגמה - "כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים, בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר", "בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים", "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ, וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח", ועוד. לאור יש תכונות חיוביות רבות. האור נותן לדברים מראֶה ומציאוּת, וכן הופך אותם לנראים וברי-השגה⁵, וגם אור השמש המוּכר לנו - הוא גורם מחמם וּמְחַיֶּה. מצד שני, לאור יש גם תכונות שליליות - עין אנושית לא יכולה לראות אור חזק מדי, והוא עלול לגרום לסִנְווּר ואף לעיוורון, ואור של אש, עלול לגרום לשריפות שמזיקות ומְכַלּוֹת.

גם "כבוד ה'" עליו מדובר בפרשתנו, נקרא 'אור' בעת בריאת העולם, כפי שנקרא הקדוש-ברוך-הוא בפסוקים האמורים. ללמדנו, שהקדוש-ברוך-הוא מאיר וּמְחַיֶּה את העולם, אך מצד שני - ניסיון של השגה בקדוש-ברוך-הוא מעבר ליכולות הקליטה וההכלה שלנו, וניסיון כזה עלול לבלבל ואפילו לגרום להפסקת החיים⁶. גם לאויביהם של ישראל, אורו של הקדוש-ברוך-הוא נעשה כ"אש אוכלת".

יהי רצון, שנזכה לחזות בהתגשמות דברי הנביא: "וְהִנֵּה כְּבוֹד אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא מִדֶּרֶךְ הַקָּדִים, וְקוֹלוֹ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים, וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹדוֹ"⁷.

1. כבוד ה’ שאינו בענן הוא באש, כמו שכתוב (שמות, פרק כ”ד, פסוק י”ז): "וּמַרְאֵה כְּבוֹד ה' כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר". ↩

2. שמות, פרק כ”ד, פסוקים ט”ז-י”ז. ↩

3. בראשית, פרק א', פסוק ג'. ↩

4. ראה גם מדרש רבה, בראשית, פרשה ג’, פיסקא א’ (לדעת רבי יהודה). ↩

5. הכוונה להשגה שכלית, כלומר הבנה. ↩

6. כדברי חכמינו זיכרונם לברכה בתלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י”ד, עמוד ב’: "ארבעה נכנסו בפרדס, ואלו הן: בן עזאי, ובן זומא, אַחֵר [אלישע בן אבויה] ורבי עקיבא… בן-עזאי הציץ ומת, עליו הכתוב אומר (תהילים, פרק קט"ז, פסוק ט"ו): "יָקָר בְּעֵינֵי, הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו". בן-זומא הציץ ונפגע, ועליו הכתוב אומר (משלי, פרק כ"ה, פסוק ט"ז): "דְּבַשׁ מָצָאתָ, אֱכֹל דַּיֶּךָּ, פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ”. ↩

7. יחזקאל, פרק מ”ג, פסוק ב’. ↩