דרשה
לשבת

יחיד או רבים?

פרשיות "ויקהל-פקודי" מספרות על ביצוע ציוויי המשכן שנאמרו בפרשיות "תרומה" ו"תצוה" במלואם. לאחר הפירוט אודות המשכן וכליו בפרשת "ויקהל", ופירוט כמויות חומרי הגלם שנדרשו למלאכה - בתחילת פרשת "פקודי", הנושא הבא הוא הדיווח על עשיית בגדי הכהונה.

ועם תחילת העניין, יש דבר תמוה הדורש ביאור: לגבי האפוד, נאמר בתורה: "וַיַּעַשׂ אֶת הָאֵפֹד"¹. 'ויעש' - לשון יחיד. ואילו בפסוק הבא נאמר: "וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב"². 'וירקעו' - לשון רבים. הדבר חוזר על עצמו והתמיהה שָׁבָה ומתעוררת גם לגבי אבני השוהם; תחילה נאמר: "וַיַּעֲשׂוּ אֶת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם³", 'ויעשו' לשון רבים, ולאחר מכן נאמר: "וַיָּשֶׂם אֹתָם עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד"⁴, 'וישם' - לשון יחיד. מהי סיבת הדבר? מדוע בחלק מעשיית הבגדים נאמר לשון יחיד, ובחלק אחר לשון רבים?

גם בפסוקים המסכמים את השלמת המלאכה, נדרש ביאור: אחרי פירוט של עשיית כל מלאכת המשכן, מוסיפה התורה ואומרת שבוני המשכן הביאו לפני משה את כל הכלים שבנו. ואולם, התורה לא אומרת זאת באמירה כללית, כמו "וַיביאו את המשכן ואת כל כליו אל משה", אלא שבה ומפרטת פעם נוספת את כל כלי המשכן שכבר נימנו בפרשיות הקודמות. ונשאלת השאלה: לשם מה נועדה החזרה הזו?

המעורבות האישית של בצלאל

ביאור הדברים:

לאחר ההשקעה הרבה בעשיית המשכן וכליו בתכלית הדיוק ובחרדת הקודש, בצלאל חשש שמא האוֹמָנים יקלו ראש בעשיית בגדי הכהן הגדול. ייתכן שהאומנים יטעו לחשוב כי בגדי הכהונה אינם חשובים כמו כלי הקודש, שכן בסופו של דבר - הם בגדים לגופם של בני אדם.

לכן, לכבודו של אהרן, ומשום מעלתם של בגדי הכהונה, היה בצלאל עצמו שותף פעיל ואחראי בעשיית בגדי הכהן הגדול. ולפיכך, בעשיית בגדים אלה נכתב גם לשון יחיד - כשהכוונה לבצלאל, וגם לשון רבים - כשהכוונה לשאר האומנים שנטלו חלק במלאכה.

אם נדקדק, נְגַלֶּה שלשון יחיד נאמרה באפוד, באבני השוהם, בחושן ובמעיל. וזאת, מפני חשיבותם, בעוד שבשאר הבגדים⁵ שהיו פחות חשובים, לא מוזכר שבצלאל נטל חלק בעשייתם⁶.

ההתפעלות הָרַבָּה של משה

האומנים שעסקו בבניית המשכן וכליו, עבדו איש איש באוהלו, כאשר בצלאל עובר ביניהם ומפקח על עבודתם. בשלב זה, משה עדיין לא ראה את התוצרים של בניית המשכן. רק לבסוף, עם השלמת המלאכה, הוציאו האומנים את כל חלקי המשכן וכליו, והעמידו אותם לפני משה. זאת הסיבה לכך שהתורה חוזרת ומפרטת כאן כל כלי וכלי; כדי לומר לנו, שזו הפעם הראשונה בה משה ראה את כלי המשכן - "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה". למראה היצירה המושלמת, משה עמד משתומם ומתפעל ממעשיהם של בוני המשכן. בכך התורה מודיעה לנו, את חוכמתם וזריזותם של בוני המשכן לעבודת ה', וכיצד מבלי שמשה רבינו בדק את עבודתם אפילו פעם אחת במהלך העבודה, הם עשו אותה בצורה מושלמת, לא שגו ולא טעו בשום דבר. או-אז - "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' כֵּן עָשׂוּ, וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה".

1. שמות, פרק ל”ט, פסוק ב’. ↩

2. שם, פסוק ג’. ↩

3. שם, פסוק ו’. ↩

4. שם, פסוק ז’. ↩

5. המצנפת, המגבעות, הכתונת, המכנסיים והאבנט. ↩

6. גם בציץ מוזכרת רק עשייה בלשון רבים, וזאת משום שהוא היה הבגד האחרון שנעשה, ולכן כולם היו שותפים בעשייתו. ↩