דרשה
לשבת

למה נאמר "ביום" יחיד?

תהליך בנייה ארוך ומורכב הגיע סוף-סוף לסיומו, והמשכן עומד בנוי על תילו. כעת הגיע הזמן לחנוכת הבית. חגיגות חנוכת המשכן, נפרסו על פני שנים-עשר ימים, שבכל אחד מהם הביא נשיא אחד מנשיאי השבטים את קורבנו. ואת תיאור כל אלה, חותמת התורה בפסוק: "זאת חנוכת המזבח ביום הִמשח אותו".

ונשאלת השאלה:

מדוע אומרת התורה "ביום הִמשח אותו", לשון ממנה משמע שחנוכת המשכן הייתה רק ביום הראשון, ואילו שאר אחד-עשר הימים כבר לא היו חלק מחנוכת המשכן? לכאורה, היה ראוי לנקוט לשון כמו "זאת חנוכת המזבח - מיום הִמשח אותו". כלומר, החנוכה החלה ביום הראשון, אך היא נמשכה הלאה עד היום השנים-עשר!

יש מפרשים¹ כי מכך למדים שלמעשה כל שנים-עשר נשיאי השבטים הקריבו את קורבנותיהם ביום הראשון של חנוכת המשכן, ורק הבאת הנדבות שהנשיאים הביאו יחד עם הקורבנות לחנוכת הבית, התפרסה על פני הימים הבאים, בהם כל נשיא הביא את נדבתו. ואולם, פירוש זה לא מתיישב עם המשמעות הפשוטה של הכתובים, ממנה עולה שכל נשיא הקריב את קורבנו ביום נפרד מחבריו.

סמל האור והגילוי

כאשר נעמוד על המשמעות הפנימית של הדברים, נקל יהיה להבין מדוע בחרה התורה להשתמש בלשון "ביום הִמשח אותו", ולא "מיום הִמשח אותו":

המושג 'יום' מסמל אור וגילוי. בשונה מהלילה, שהוא מצב של חושך והסתרה, היום הוא מצב של הארה גלויה. כשהנשיאים הקריבו את קורבנותיהם, הם המשיכו מלמעלה אור אלוקי נעלה ביותר שהוא בבחינת 'יום'. על כך אומרת התורה: "ביום הִמשח אותו". כלומר, הקרבת הקורבנות של הנשיא באותו יום, ממשיכה גם לאחר מכן את האור הנעלה שהוא המשיך לעולם באותו יום של חנוכת המשכן².

כל יהודי הוא בכור

לכן נכתב "ביום הִמשח אותו" ולא "מיום הִמשח אותו". הכוונה היא ללמדנו, שאכן למעשה רק נחשון בן עמינדב, נשיא שבט יהודה, הקריב את קורבנו ביום הראשון, וכל שאר נשיאי השבטים הקריבו בימים שלאחר מכן. ועם זאת - כולם נחשבים כאילו הקריבו את קורבנותיהם ביום חנוכת המשכן ממש, ולכן האור שנמשך כתוצאה מהקורבנות, הוא זהה במעלתו לאור שנמשך על-ידי קורבנו של נחשון בן עמינדב שהובא ביום הראשון.

כשם שכל הנשיאים הושוו כולם כאחד בזמן חנוכת המשכן, כך כל יהודי שווה במעלתו לשאר בני עמו, כתוצאה מעצם העובדה שעל כל יהודי אומר הקדוש-ברוך-הוא³: "בנִי בכורִי ישראל". ותמיד יש בכל יהודי את הכוחות הנותנים לו את היכולת להמשיך ולהוריד לעולם, שפע רב ואורות נעלים וגבוהים ביותר.

1. 'אור החיים' על הפסוק. ↩

2. ראה 'ליקוטי תורה', פרשת צו, דף ח', ב'. שם, פרשת נשא, דף כ"ט, ב'. ↩

3. שמות, פרק ד', פסוק כ"ב. ↩