דרשה
לשבת

ומה עם הניצוצות שנותרו?

לפי פנימיות הדברים, שתי הפיסקאות הראשונות של 'ברכת כוהנים' מכילות ברכות ונתינת-כוח ליהודי בעבודה של בירור והעלאת ניצוצות הקדושה שבעולם. מדובר גם בנתינת כוחות לפני ביצוע המשימה, וגם בהשפעת אור ושפע עצום לאחר ביצועה המוצלח (ראו בדרשות הקודמות).

ומה קורה אם היהודי לא הצליח למלא את המשימה הזו באופן מושלם, ולמרות מאמציו נשארו בדברים שאיתם הוא בא במגע, ניצוצות של קדושה שלא התבררו ולא התעלו?

תוספת כוח מלמעלה

המענה והברכה למצב כזה, נמצא בפיסקה הבאה של 'ברכת כוהנים' - "ישא ה' פניו אליך":

המשמעות הפנימית של ברכה זו היא, שיהודי שלא זכה להצלחה מלאה בעבודתו, יתרומם ויתנשא על ידי הקדוש-ברוך-הוא, ויקבל תוספת כוח מלמעלה כדי להצליח בעבודתו באופן מושלם.

יתר על כן, ההשפעה תגיע אליו בבחינת "פנים". כלומר, בהארה וגילוי ולא בהעלם והסתר. וכך, ההצלחה בעבודתו מובטחת מלמעלה.

אך עדיין צריך להבין, כיצד תגיע פתאום הארה גבוהה שכזו, בלי הכנה ראויה מצד האדם? הרי בסופו של דבר, הוא לא הצליח לעשות את עבודתו כנדרש?!

על כך מסיים הפסוק ואומר: "וישם לך שלום". מהותו של השלום היא החיבור בין שני דברים הופכיים, כדברי המדרש¹: "'הַמְשֵׁל ופחד עִמו, עושה שלום במרומיו'² - המשל, זה מיכאל. ופחד, זה גבריאל. מיכאל מן המים וגבריאל מן האש, והן עומדין לפני השכינה ואינן מזיקין זה את זה, הווי אומר: 'עושה שלום במרומיו'". כלומר, השלום נובע מההתבטלות כלפי דבר נעלה, והביטול גורם לכך ששני דברים שהם הופכיים לגמרי, יחיו ביניהם בשלום³. וכך גם בענייננו, ההתבטלות כלפי הקדוש-ברוך-הוא גורמת לאדם שיהיה ראוי לברכה מלמעלה, למרות שעדיין לא סיים לגמרי את עבודתו בעולם.

ברכת השלום והגאולה

על חשיבותו של השלום, יש ללמוד מהאמרה של רבי אלעזר, בשם רבי חנינא, המופיעה בסיום מסכת ברכות, המסכת הראשונה בתלמוד הבבלי: "תלמידי חכמים, מרבים שלום בעולם"⁴. כלומר, על ידי העיסוק בתורה של תלמידי-החכמים, נוצר מצב של שלום. וגם בסיום מסכת עוקצין, המסכת האחרונה בששת סדרי המשנה, מובאת אמרתו של רבי שמעון בן חלפתא: "לא מצא הקדוש-ברוך-הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום"⁵. כלומר, הכלי המתאים ביותר להכיל את ברכתו של ה', הוא השלום. והכוונה לשלום שבא על-ידי התורה, המרבה את השלום בעולם, ועל-ידי העיסוק בתורה, היהודי זוכה לברכת ה' להצלחה מופלגת בעבודתו בעולם - העבודה שבסופו של דבר, תביא לקיום נבואתו של הנביא זכריה⁶: "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", בגאולה האמיתית והשלמה, שתבוא במהרה בימינו.

1. תנחומא, פרשת ויגש, סימן ו'. ↩

2. איוב, פרק כ"ה, פסוק ב'. ↩

3. ראה 'ליקוטי תורה', פרשת נשא, דף כ"ז, א'. ↩

4. מסכת ברכות, דף ס"ד, עמוד א'. ↩

5. מסכת עוקצין, פרק ג', משנה י"ב. ↩

6. זכריה, פרק י"ג, פסוק ב'. ↩