דרשה
לשבת

סוד עצי-השיטים

פרשתנו מתארת כיצד העם נקרא על-ידי משה רבינו ליטול חלק בעשיית המשכן. ואכן, בני ישראל הנלהבים מיהרו לתרום לשם המטרה החשובה: זהב, כסף, נחושת, בדים יקרים, עורות, ועוד. בצלאל בן אורי, ואהליאב בן אחיסמך, היו צמד האמנים שהופקד על התכנון, הניהול והביצוע של כל מלאכת המשכן.

לאחר בניית הקונסטרוקציה המיוחדת המרכיבה את בסיס המשכן¹, האמנים והפועלים התחילו לבנות את כלי המשכן, החל מארון ברית ה'.

לצורך הבנייה, בצלאל עשה שימוש בעצי שיטים. ועל שאלת המפרשים² מדוע נבחרו למלאכה עצי-שיטים דווקא, מוסבר³, כי עניינו של המשכן הוא לכפר על החטא שחטאו ישראל במקום שנקרא 'שִׁטִים'⁴.

ונשאלת השאלה: הרי עשיית המשכן היא דבר חיובי ושמח, ומדוע יש להזכיר בהקשר זה מאורע כה שלילי ועצוב?

למעלה מטעם-ודעת

המילה "שיטים" רומזת למילה "שטות", שהיא סטייה מהדרך הישרה. יש דרך אמצעית, דרך השכל וההיגיון, והסטייה ממנה אל מחוזות לא רציונאליים ולא שקולים - נקראת שטות.

בתורת החסידות⁵ מבואר כי קיימים שני סוגים של 'שטות'. ישנהּ 'שטות' במובן המקובל, שעניינה סטייה אל מתחת לקו האמצע, ירידה אל הנהגה שהיא למטה מהשכל⁶. וישנה 'שטות דקדושה' שאף היא בבחינת סטייה מהדרך השכלית הרגילה והמקובלת, אולם כאן החריגה היא להנהגה שלמעלה מקו האמצע.

'שטות דקדושה' פירושה שהאדם שובר את המוסכמות הרגילות, ומתעלה לדרגה רוחנית שמעל קו ההיגיון הסביר. זו תנועה נפשית הנובעת מחוסר-הסתפקות בעבודת ה' ברמה המתחייבת על-פי השכל, ושאיפה לפעול מתוך דבֵיקות בבורא באופן שלמעלה מההיגיון ומהמקובל.

גורם מאזן

המטרה של בניית משכן לה' בארץ הגשמית, היא כדי לזכך ולברר את כל רובדי גשמיות העולם. לשם כך אי-אפשר להסתפק בדרך הממוצעת, דרך השכל וההיגיון. ייתכן שאם לא הייתה בעולמנו מציאות של 'שטות' רגילה, היה אפשר להסתפק בדרך הממוצעת, אולם כיון שקיימת בעולם מציאות של חטא שנובעת מ'שטות' כפשוטה, חובה להשתמש ב'שטות דקדושה', כגורם מאזן⁷.

לכן הארון, והמשכן בכללו, נבנו מעצי שיטים. על-ידי שימוש בדרגות הנמוכות ביותר למטרות הקדושה, והפצה של אור אלוקי באמצעותן, נעשה בהן זיכוך. ובהמשך לכך, גם העבודות המתבצעות⁸ במשכן, כהדלקת הנרות במנורה, הקטרת הקטורת במזבח, וכיוצא באלה, מסמלות מהפך זה.

1. היריעות, הפרוכות וכו', כמפורט בפרשתנו לאורך פרק ל"ו. ↩

2. רבינו בחיי, ועוד. ↩

3. מדרש תנחומא, פרשת תרומה, סימן ט'. ↩

4. ראה במדבר, פרק כ"ה, פסוקים א'-ג'. ↩

5. מאמר 'באתי לגני' תש"י (לאדמו"ר הריי"צ), סעיף ג' (ספר המאמרים תש"י, עמ' 114). שם, סעיף ה' (עמ' 118-117). ↩

6. ראה ספר התניא, ליקוטי אמרים, פרק כ"ד. ↩

7. על-פי ליקוטי שיחות, כרך א', עמודים 169-166. וראה גם בדרשה לפרשת תרומה: "להפוך את השטות לשיטים". ↩

8. 'תורה אור', פרשת וישב, דף כ"ט, א'. ↩