משה לא יכול?!
העם היהודי הוא עָם שלעולם אינו נח. תמיד יש משהו שמציק לו וגורם לו לקום ולעשות מעשה. פעמים רבות לאורך ההיסטוריה, יהודים ניצלו את התכונה הזו כדי לרתום אותה לכיוון תועלתני, אך לפעמים הם הסתפקו בתלונות על מצבם.
על אחת מהתלונות הללו, מסופר בפרשת השבוע. בני ישראל מוקפים בכל טוב. עננים1 מגינים עליהם מכל רע וסוללים להם את הדרך, וענני הכבוד מכבסים את בגדיהם2, לחמם - הַמָּן - יורד מן השמים, והם יכולים להרגיש בו כל טעם שבעולם3. ובכל זאת, העם רוצה בשר. התלונות מופנות כמובן אל משה, המנהיג. בתגובה, משה רבינו פונה אל ה' ושואל אותו: "מאין לי בשר לתת לכל העם הזה?"
ונשאלת השאלה:
מה פשר שאלתו של משה? האם האיש שקרע את ים-סוף והוריד את המן, אינו יכול לספק את בקשת העם לבשר?
הנשמה הגבוהה ביותר
מוסבר על כך בתורת החסידות4, שלתגובתו של משה יש משמעות עמוקה יותר:
משה רבינו הוא בעל נשמה גבוהה מאוד, הגבוהה ביותר מבין נשמות ישראל, והוא נעלה ומרומם מכולם לאין שיעור. לכן גם אם מבחינת בני ישראל שחיים בעולם הזה וקשורים בו, ייתכן שהדרישה לבשר צודקת, משה רבינו הוא לא הכתובת לבקשות שכאלו. ומשה רבינו שואל: מאחר שעניינו הוא להשפיע לבני ישראל רוחניות וקדושה, איך הוא ישפיע לבני ישראל דברים גשמיים שהוא רחוק מהם "כרחוק מזרח ממערב"?5
על כך ענה לו הקדוש-ברוך-הוא: "אֶסְפָה לי שבעים איש מזקני ישראל… ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם"6. כלומר, אכן משה, ברום מעלתו, אינו האיש הנכון להשפיע דרכו דברים גשמיים פשוטים, ולכן, צריך משה לאסוף את זקני העם, שמדרגתם הרוחנית נמוכה מזו של משה רבינו, והקדוש-ברוך-הוא יאציל וימשיך על הזקנים הארה מאורו הגבוה של משה רבינו, וייתן להם את היכולת להשתמש בכוח זה כדי לספק לבני ישראל את צרכיהם הגשמיים7.
אור שלם
גם לאחר שמשה רבינו השפיע מאורו לזקני העם, לא נֶחְסַר כלום ממדרגתו, וכמו שאמרו חכמים8: "למה משה דומה באותה שעה? - לנר שמונח על גבי מנורה, ודלקו ממנו נרות הרבה ולא חסר אורו כלום; כך לא הייתה חוכמתו של משה חסרה כלום". במדרגתו הרוחנית הגבוהה של משה, לא ייתכן חיסרון חלילה. וגם כאשר הייתה האצלה מכוחותיו לאחרים, משה עצמו נשאר שלם לגמרי, כמו הנר שגם לאחר שהדליקו ממנו נרות רבים, לא נחסר ממנו מאומה.
ראה 'ליקוטי שיחות', חלק י"ח, עמודים 260-256, באריכות. ↩
ראה רש"י לדברים, פרק ח', פסוק ד'. וראה ב'ליקוטי שיחות' שבהערה הקודמת. ↩
תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ע"ה, עמוד ב'. ↩
'ליקוטי תורה', פרשת בהעלותך, דף ל"א, ד'. וראה שם, דף ל"ג, ב'. פרשת במדבר, דף י"ז, ד'. ↩
תהילים, פרק ק"ג, פסוק י"ב. ↩
במדבר, פרק י"א, פסוקים ט"ז-י"ז. ↩
ראה 'ליקוטי תורה', פרשת ואתחנן, דף י"ב, א'. ↩
'ספרי' על במדבר, פרק י"א, פסוק י"ז. ↩