הכיצד "עניו מאוד"?
אהרן ומרים דיברו סרה על משה רבינו. בתגובה, התורה עוצרת ממהלך השתלשלות העניינים, ומשבחת את משה קבל עם ועולם: "והאיש משה עניו מאוד, מכל האדם אשר על פני האדמה".
המפרשים עומדים על משמעות האמירה שמשה רבינו היה "עניו מאוד", ואומרים1: בכל המידות האחרות, האדם לא אמור להתנהג בקיצוניות לצד כזה או אחר, אלא בדרך האמצעית והבינונית. יוצאת מן הכלל היא מידת הגאווה, שממנה יש להתרחק לחלוטין, ולנהוג בענווה, בשפלות רוח ובצניעות, בצורה הקיצונית ביותר2. לכן מדגישה התורה שמשה היה "עניו מאוד", ולא נאמר "עניו" בלבד3.
כיצד אכן הצליח משה רבינו להגיע לענווה כל-כך גדולה?
"ראש בני ישראל"
מוסבר על כך בתורת החסידות, שהיחס בין משה רבינו לבני ישראל, נמשל אל היחס שבין המוח לאברי הגוף. כשם שהמוח הוא החלק המרכזי והחשוב שבגוף והוא זה שמנהיג אותו, כך משה הוא הנשמה הגבוהה ביותר מבין נשמות ישראל, והוא המנהיג את עם ישראל4. וכשם שהמוח מרגיש כל דבר שקורה באיברי הגוף, ואפילו בציפורן הקטנה ביותר, כך משה כמנהיג בני ישראל, מרגיש ויודע מה קורה עם כל נשמות ישראל, אפילו עם הנמוכות ביותר שבהן.
ועם זאת, למוח מצד עצמו יש חיסרון: אין לו את היכולת לעשות את הפעולות שעושים שאר האיברים. למשל, גם אם המוח יחשוב רבות על הליכה, הוא עדיין לא יוכל לעשות את הפעולה הפשוטה הזו בעצמו, מבלי להפעיל את הרגל. כך שהמוח, עם כל גדולתו ורוממותו, אינו יכול להגשים את מטרתו ללא סיועה של הרגל, שביחס למוח היא כל-כך לא חשובה. בתורת החסידות מובא פעמים רבות, שמעלת הרגליים היא, שהן מוליכות את הראש למקום שהוא בכוחות עצמו אינו יכול להגיע אליהם5.
המנהיג זקוק לעם
כך גם בנמשל. משה רבינו, עם כל גובה מעלתו, זקוק לנשמות ישראל, ואפילו הנמוכות שבהן. וזאת, מפני שבנשמות אלו קיימת יכולת לעשיית דברים שמשה רבינו מצד-עצמו אינו יכול לעשותם. בדיוק כמו שהמוח אינו יכול ללכת ללא הרגל, משה זקוק לכל נשמה, גם הנשמות הנמוכות ביותר.
לכן דווקא משה רבינו הגיע למדרגת ענווה גבוהה כל-כך:
בהיותו הנשמה הגבוהה ביותר בעם ישראל, משה רבינו ראה את הטוב הנסתר שיש בכל נשמה, ואת היכולות שגלומות בה שאינן קיימות אפילו בו-עצמו. ומתפקידו של משה רבינו לגלות בכל אחד ואחת מישראל את הכוחות הטמונים בו.
ראיית הטוב הטמון בכל אחד ואחת מישראל, היא שגרמה למשה רבינו להיות עניו יותר מכל אדם אחר על פני האדמה6. וזהו השבח הגדול שהתורה חולקת לו כאן.
רבינו בחיי, כאן. ↩
רמב"ם, משנה תורה, ספר המדע, הלכות דעות, פרק ב', הלכה ג'. ↩
רמב"ם שם. וראה מסכת אבות, פרק ד', משנה ד'. ↩
ראה ספר התניא, ליקוטי אמרים, פרק ב'. ↩
'תורה אור', פרשת בראשית, דף א', ב'. 'ליקוטי תורה', פרשת ניצבים, דף מ"ד, א'. וראה דיבור-המתחיל 'ואתה תצוה' תשמ"א. 'תורת מנחם - ספר המאמרים מלוקט' [מהדורת תשס"ד], חלק ג', עמודים ל"ד-ל"ה. ↩
ראה מאמרי אדמו"ר הזקן - על פרשיות התורה, חלק ב', עמודים תרי"ח-תרי"ט. 'תורת חיים' (לאדמו"ר האמצעי), שמות - חלק א', פרשת שמות, דף מ"ו, ד'. וראה גם ספר המאמרים עטר"ת (לאדמו"ר הרש"ב), עמוד תס"ד. ספר המאמרים תש"י (לאדמו"ר הריי"צ), עמוד 236. ↩