לא די במשל השודדים?!
ברכת הכוהנים המופיעה בפרשתנו, פותחת בשלושת המילים המוכרות וכל-כך ידועות - "יברכך ה' וישמרך".
ובאשר לברכה שבשמירה, מפרש רש"י: "שלא יבואו עליך שודדים ליטול ממונך. שהנותן מתנה לעבדו, אינו יכול לשמרו מכל אדם, וכיון שבאים לסטים עליו, ונוטלין אותה ממנו, מה הנאה יש לו במתנה זו? אבל הקדוש-ברוך-הוא - הוא הנותן, הוא השומר".
לפי זה, מובנת הסיבה שהתורה רואה את השמירה כחלק מהברכה, על-אף שלמעשה מדובר בשני עניינים שונים.
ועדיין נשאלת השאלה:
מדוע מדגיש רש"י שמתנה של הקדוש-ברוך-הוא איננה כמתנת בשר ודם, הרי רש"י היה יכול להסתפק במשל מהשודדים, ללא התוספת שבסיום דבריו?1
תוספת כוח מלמעלה
לפי פנימיות הדברים, 'ברכת כוהנים' היא ברכה לאדם שיצליח בעבודתו הרוחנית בעולם. בעת התפילה, האדם מקשר את נפשו בחבלי אהבה לה'. מכך הוא שואב את הכוח שאחרי עבודת התפילה, כאשר יבוא במגע עם ענייני העולם הזה, תהיה לו היכולת לעשות את עניני החול "לשם שמים" ולהעלותם לקדושה. לדוגמא: כאשר אדם אוכל דבר-מה ומברך עליו, והאכילה היא מתוך כוונה שבכוח האכילה יעבוד את ה', הרי הוא מעלה את ניצוצות הקדושה שקיימים באותו דבר מאכל2.
ומאחר שלא תמיד יוכל האדם לעמוד כנגד הבלי העולם, ולהתמיד בעבודה זו של בירור והעלאת הניצוצות, לכן ניתנה ברכת "יברכך ה'". ברכה שהקדוש-ברוך-הוא ייתן לאדם תוספת כוח ותושייה מלמעלה, כדי להצליח בעבודה זו.
אך עדיין יש צורך להתגבר על מכשול נוסף בדרך לביצוע המשימה. שכן, היצר הרע אינו מסתפק בכך שהוא מפריע לאדם בעבודתו, אלא הוא גם מנסה לקחת מהאדם את הכוחות שהוא מקבל מן השמים. על כך מגיעה תוספת הברכה - כתוב "וישמרך". זו ברכה מיוחדת שהברכה השמיימית של "יברכך" הנותנת לאדם תוספת כוח בעבודתו, אכן תישאר אצלו תמיד, ולעולם לא תעבור חלילה לשליטת היצר הרע וכוחות הטומאה3.
שמירה גורפת
לפי זה, מובן מדוע רש"י בחר להדגיש את העובדה שמתנתו של הקדוש-ברוך-הוא איננה כמתנת בשר ודם, כי בשר ודם אמנם יכול לשמור את מתנתו, אך לא מפני כל אדם ומפני כל דבר באופן גורף. ואילו הקדוש-ברוך-הוא שומר את ברכתו מפני כולם, גם מפני היצר הרע.