דרשה
לשבת

גדרים ושלבים

פרשת "תרומה" מתארת את מלאכת עשיית המשכן, והשלבים הרבים שלה: מהציווי הכללי "ועשו לי מקדש", ועד להוראות מדוקדקות באשר למנורת שבעת-הקנים והמזבח, מהקרשים ועד לגג שהיה עשוי מארבעה כיסויים: יריעות המשכן (ארוגות מחוטים של שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני), יריעות עיזים, עורות אילים מְאָדָּמִים, ועורות תחשים¹.

המשכן עצמו, היה מורכב משני חלקים. קודש-הקדשים, בו שכן ארון ברית ה', והקודש, בו נמצאו המנורה, השולחן, ומזבח הקטורת. בכניסה למשכן, וכך גם בכניסה לקודש-הקדשים, עמדו עמודי עץ מצופים זהב. על עמודים אלו, נתלו פרוכות עשויות יריעות ארוגות בצורות שונות משני צידיהן.

הפרדה מובנית

גם בין הקודש לקודש-הקדשים חצצה פרוכת, פרוכת המסך. כידוע, במקרים רבים בהם התורה מתארת הבדל בין שני דברים שונים, היא לא כופלת את לשונה, ומסתפקת באות ל' כדי לחלק ולהבדיל ביניהם. אך ישנם דברים שהתורה מחלקת ביניהם בצורה יותר ברורה ומפורשת, וכמו למשל בפסוק "ושמתי פדות בין עמי ובין עמך"². בכך התורה מדגישה, כי ההפרדה היא משמעותית וההבדל בין שני הדברים הוא חד וחזק.

כאן נאמר שהפרוכת תבדיל "בין הקודש ובין קודש-הקדשים". ויש להבין: מדוע אכן הפער בין הקודש וקודש-הקדשים כל-כך עמוק?

תורת החסידות מלמדת, כי ההבדלה בין שני צידי פרוכת המסך, היא לא רק הבדלה בין חללים גשמיים, אלא מחיצה בין דרגות הקדושה השוררות בכל אחד משני צדי המתרס.

לולי פרוכת המסך, קדושת קודש-הקדשים, המקום המזוכך ביותר, הייתה מתפשטת אל היכל הקודש, ומשם לחצר המשכן, מחנה לויה וכן הלאה. ומשכך, לא הייתה שום ייחודיות לקודש-הקדשים. הפרוכת באה לחצוץ בין המקום בו האלוקות מאירה בגלוי ושלא בצמצום, לבין שאר העולם.

הבדלה מסוג אחר

מחיצות בין דרגות ושלבים, הן הכרחיות בחיי כולנו. על האמורא רבי זירא, מספר התלמוד שבטרם עלייתו מבבל לארץ הקודש, צם מאה(!) תעניות כדי לשכוח את שיטת הלימוד המאפיינת את התלמוד הבבלי, על מנת שיוכל להתעלות ולסגל לעצמו את שיטת התלמוד הירושלמי - הנוהגת בארץ ישראל³.

גם המחיצה באמצעות פרוכת המסך, מבדילה בין ראיית העולם המתאפשרת רק מנקודת המבט של קודש-הקדשים, לזו שמכל מקום גשמי אחר. אך אל לנו לשכוח, מהות האור האלוקי עדיין מאירה בכל תוקפה בכל העולמות, והצמצום הוא רק במידת ההשפעה אל העולם.

שונה מכך היא ההבדלה בין ימי החול לבין השבת. קדושתה של השבת, מבדילה אותה בחדוּת מענייני החול, ואין היא נובעת מהם⁴. וזאת, כי בימי השבוע שורר צמצום והסתר אמיתי, ורק בשבת נהנים העולמות מאור אלוקי ייחודי ובלתי מוגבל.

גם בהנהגה שלנו ביום השבת, עלינו לחוש את השפעת המחיצה וההבדלה של השבת משאר ימי החול. נסיח את תודעתנו מענייני החולין, ננצל את הזמן, וניתן להווי השבתי לפרושׂ עלינו את כנפיו בשלווה. כך נזכה להשפעות הקדושה בחיינו.

1. דעת רבי יהודה בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"ח, עמוד א', וראה שם דעת רבי נחמיה (אבל ראה גרסת רש"י בפירושו לשמות, פרק כ"ו, פסוק י"ד). ↩

2. שמות, פרק ח', פסוק י"ט. ↩

3. תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ה, עמוד א'. ↩

4. ראה ליקוטי תורה, שיר השירים, דף כ"ד, א'-ב'. ↩