למה שניים?
על-פי המפורט בפרשתנו, בקצותיו של ארון-הברית ממוקמות טבעות שבתוכן קבועים הבדים - שני מוטות עץ המאפשרים את נשיאתו, כשאת ארון-הברית מכסה כפורת הזהב, ומצידיה מתנשאים זוג כרובי הזהב שפניהם כפני תינוק, לגופם כנפיים - ומבין שני הכרובים1 יתגלה הבורא "יושב הכרובים"2 אל משה רבינו.
אחדות ה' היא ערך מרכזי באמונתנו. האמונה המוחלטת כי הקדוש-ברוך-הוא הוא הא-ל והשליט היחיד, בורא העולם ומנהיגו, שאינו נזקק לשום גורם נוסף, בעקיפין או במישרין, להנהגתו.
לכאורה, המקדש בכלל והקודש בפרט, מסמלים ומייצגים את כוחו של ה' ומלכותו הבלעדית ביצירתו - הבריאה. אם כן, מהי הסיבה שדווקא בקודש-הַקֳּדָשִׁים יתנוססו לתפארה שני כרובים ולא כרוב אחד?
מלאכים או עוצמות
כדי לענות על השאלה הזו, נעמוד על עניינם ומטרתם של כרובי הזהב השוכנים בקודש-הקדשים.
הרמב"ם, בספר 'מורה נבוכים'3, נדרש לסוגיה, ומסביר כי המקדש אכן מייצג את אחדותו של ה' בעולם, אלא שדעתם של בני-האדם צרה מהכיל במילואה אמת כה נשגבה. ולמעשה, הכרובים מייצגים את המלאכים, ששורשם הרוחני נמוך מדרגות האלוקות הנעלות ביותר. וזו הסיבה לכך שישנם שני כרובים ולא אחד - כדי שבני האדם לא יגיעו בטעות למסקנה כי המלאכים מחליפים את בורא העולם, חלילה.
לעומת ההסבר של הרמב"ם שהכרובים הם כמלאכים, לפי החסידות, העובדה שפני הכרובים היו כ'פני תינוקות' מלמדת, כי כשם שבתינוק, למרות שאינו מפותח כאדם בוגר, נמצאים כל אברי הגוף בשלימות, כך האור האלוקי מופיע במקדש כמו שהוא, בכל עוצמתו, אך יחד עם זאת, הוא נחשב מצומצם ביותר לעומת דרגתו כפי שהוא במקורו ושורשו. זהו עומק דברי המדרש: "צמצם שכינתו בין בדי הארון"4.
משימה משותפת
עוד מבואר בחסידות, כי שני הכרובים מסמלים בעצם את מהותו ותפקידו של המקדש. "כרוב אחד מקצה מזה" מייצג את הכוחות הרוחניים הגבוהים ביותר, בעוד הכרוב השני מסמל את הכוח המיוחד של הנבראים, אשר במעשיהם בגילוי אלוקות בעולם הזה, יכולים להשפיע עד רום המעלות.
חיבור כזה, יכול להיעשות רק "מן הכפורת" המייצגת את הקדוש-ברוך-הוא כפי שהוא בעצמותו, למעלה מכוחות ודרגות. רק הוא יכול לחבר הפכים כה מנוגדים, ולרתום אותם לעשייה דו-צדדית ומשלימה, למען מטרה אחת ומיוחדת - גילוי אלוקות בעולם הגשמי.