מהי המשמעות של היריעות?
פרשת "נשא" פותחת בתיאור עבודתם של משפחת בני גרשון משבט לוי, והכתוב מלמד שעבודתם כללה את נשיאת יריעות העור שכיסו את קרשי המשכן, ושימשו לו כגג וכיסוי.
מהי המשמעות הרוחנית-הפנימית של יריעות המשכן?
היראה כבסיס
מוסבר בתורת החסידות, כי עבודת ה' צריכה להתנהל במקביל בשתי דרכים, גם באהבת ה' וגם ביראת ה'. ועם זאת, גם מי שעובד את ה' בעיקר בדרך של אהבה וקירוב, צריך להקדים לה את עבודת היראה, שהיא היסוד והבסיס הראשוני.
הסיבה לכך היא, שעבודת האהבה קשורה בהתלהבות גדולה. ואם האדם יעסוק רק באהבה, ולא יהיה בליבו כלל רגש של יראה מה', יש חשש שמרוב התלהבות הוא עלול להתלהב גם מדברים שאינם קשורים באלוקות וקדושה. וזאת, לא בהכרח מתוך מגמה לעבור על רצון ה' חלילה, אלא שמגודל ההתלהבות שלו, הוא עלול לבוא לאהבה ויחס של התלהבות לדברים גשמיים מענייני העולם הזה.
אך כאשר אדם שם לנגד עיניו, בראש ובראשונה, את יראת ה', וחי בתחושה של ביטול והכנעה לקדוש-ברוך-הוא, אין חשש שירשה לעצמו להתלהב מענייני העולם, שכן הוא זוכר כי "ה' ניצב עליו, ומלוא כל הארץ כבודו, ומביט עליו ובוחן כליות ולב [לראות] אם עובדו כראוי"!1. וכשבסיס היראה קיים, האדם יכול לעבוד את ה' מתוך רגשות עזים של אהבה, ללא חשש שמא ליבו יימשך אחרי הבלי העולם הזה.
ביטול תחילה
וזהו התוכן הפנימי של יריעות המשכן המסמלות את עבודת האהבה, הבאה אחרי עבודת היראה. לכן היריעות היו בצבע תכלת - מלשון 'כיליון'2. וברוחניות, הכוונה לעבודת הנשמה באהבת ה' ברמה כל-כך גבוהה, עד שאין לנשמה שום רצון אחר, מלבד להתעלות ולדבוק בה' יתברך.
ואולם, היסוד והבסיס ההכרחי כדי להגיע לידי כך הוא, כאמור, יראת ה' מתוך ביטול מוחלט והכנעה, שרק לאחר מכן יכול האדם להגיע לאהבת ה' ברמה שלא יחפוץ בשום דבר אחר, מלבד האלוקות.
לכן, יריעות המשכן היו מעל הקרשים שהיו הבסיס למשכן. שכן, כשם שיראת ה' היא הבסיס לאהבת ה', והאהבה באה רק אחרי היראה, כך גם במשכן. ראשית הונחו הקרשים שהם הבסיס למשכן כולו, ורק לאחריהם הונחו היריעות3.
בניין הנבנה בצורה כזו, גם בגשמיות וגם ברוחניות, הוא הבניין היציב ביותר ש"אפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו, אין מזיזין אותו ממקומו. שנאמר4: 'והיה כעץ שתול על מים… ולא ימיש מעשות פרי'"5.