דרשה
לשבת

צריך או לא צריך רשות?

על פסוק זה, ממנו משמע כי משה רבינו לא היה יכול להיכנס לאוהל מועד מבלי שהקדוש-ברוך-הוא יקרא לו, הקשו המפרשים כי לכאורה הדברים סותרים פסוק אחר¹ בו נאמר: "וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת", ומשמע שמשה רבינו יכול היה להיכנס אל אוהל מועד כשהשכינה שרתה בו, גם ללא שהקדוש-ברוך-הוא יקרא לו!

ותירצו המפרשים על פי דיוק לשון הפסוק בפרשתנו "כי שכן עליו הענן" - שהכוונה היא שמשה רבינו אכן לא יכול היה להיכנס לאוהל מועד מבלי שהקדוש-ברוך-הוא יקרא לו, אך היה זה רק לפרק זמן מוגדר מאוד - ביום השמיני להקמת המשכן, שאז כיסה הענן על אוהל מועד. אך לאחר מכן, כשהענן סר מלכסות את אוהל מועד, יכול היה משה רבינו להיכנס למשכן גם ללא קריאה מיוחדת מהקדוש-ברוך-הוא.

גילוי מוסתר בענן

ויש תירוץ נוסף ליישוב הפסוקים:

באומרה "אוהל מועד", אין התורה מתכוונת למשכן, אלא לאוהלו הפרטי של משה רבינו שהקים לעצמו מחוץ למחנה². כלומר, בימים הראשונים להקמת המשכן, שרתה השכינה באוהלו של משה רבינו, אך לאחר מכן השכינה עברה לשרות במשכן, ואילו באוהלו של משה רבינו נשאר מאותו גילוי קדושה רק "ענן ה'". והפסוק מלמד כי מאחר שעיקר שכינה זזה מאוהלו של משה רבינו לשרות במשכן, לכן "ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד". כלומר, משה רבינו לא היה יכול להסתפק בגילוי השכינה שהיה בתוך אוהלו, "כי שכן עליו הענן", מפני שבאוהלו נותר גילוי שכינה מועט, רק ענן הקודש, אך "וכבוד ה' מלא את המשכן", ועיקר גילוי השכינה נמצא כעת במשכן, ולכן משה רבינו צריך היה לסור למשכן דווקא.

אלא שפירוש זה קשה להתאמה בפשט הכתובים, שהרי בפשטות ענן הקודש היה תמיד כרוך עם כבוד ה' וסמוך אליו. ובמיוחד, שמלשון הפסוקים נראה שהענן שכן לא רק באוהלו של משה רבינו אלא גם במשכן, ככתוב³: "וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן, יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם. וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן - וְלֹא יִסְעוּ, עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ. כִּי עֲנַן ה' עַל הַמִּשְׁכָּן…"

קריאה אחת ולתמיד

ויש ליישב את הסתירה בין הפסוקים באופן קרוב יותר לפשט: עם הקמת המשכן, משה רבינו העביר את ארון הברית והלוחות שבתוכו מאוהלו שהיה ממוקם מחוץ למחנה, אל בית קודש הקודשים שבמשכן. ומעתה היה משה שומע את הקול מדבר אליו מתוך קודש הקדשים - מעל הכפורת שעל ארון הברית, מבין שני הכרובים.

ובאה התורה להשמיענו כי קדושתו של המשכן גדולה מאוד, עד כדי כך שאפילו משה רבינו לא יכול היה להיכנס אליו ללא ציווי של הקדוש-ברוך-הוא. וזה אכן לא איחר מלהגיע, כפי שנאמר בפסוק הראשון של הפרשה הבאה: "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה, וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד"⁴. מעתה ואילך, משה נכנס למשכן בכל עת שרצה בכך. לכן נאמר⁵: "וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ, וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת וגו'". שכן, לאחר קריאתו הראשונה של הקדוש-ברוך-הוא למשה רבינו, יכול היה משה להיכנס מכאן ואילך גם ללא קריאה.

1. במדבר, פרק ז’, פסוק פ”ט. ↩

2. ראה שמות, פרק ל”ג, פסוק ז’. ↩

3. שמות, פרק מ’, פסוקים ל”ו - ל”ח. ↩

4. ויקרא, פרק א’, פסוק א’. ↩

5. במדבר, פרק ז’, פסוק פ”ט. ↩